בעוד שבועיים וחצי בדיוק (ה-30 באוקטובר) תושבי אשדוד ייגשו לקלפיות ויקבעו את זהות ראש העיר וחברי מועצת העיר. האווירה בעיר מתוחה, מרתקת ולעיתים גם סוערת, באחת ממערכות הבחירות החשובות והגורליות לעתידה של אשדוד.
לפני כשנה לערך הייתה תחושה כי מערכת הבחירות באשדוד תהיה מנומנמת, בעיקר בשל העובדה שראש העיר המכהן ד"ר יחיאל לסרי, חתום על שורה של הישגים שהיו אמורים להעניק לו יתרון מבטיח על שאר המועמדים. גם העובדה ששאר המועמדים לראשות העיר לא חדשים בזירה הפוליטית, ואף אחד מהם לא נחשב לכוכב עולה (בלשון המעטה) ברחוב האשדודי, היו אמורים להקל מאוד את המלאכה על ד"ר לסרי.
מחאת השבת שינתה את התמונה לפני כשנה, והעניקה תקווה לשאר המועמדים, שכל אחד מהם ניצל את המשבר סביב פתיחת העסקים בשבת, כד לקרוא תיגר על ראש העיר המכהן מזה עשור.
ד"ר לסרי התחיל את המערכה הנוכחית עם הרבה סימני שאלה, וחלק מהסקרים לא החמיאו לו עד לפני כחצי שנה. עם פתיחת הקמפיין שלו, קיום חוגי בית על בסיס יומי ומסע הסברה חסר תקדים סביב העשייה שהתבצעה בעיר בחמש השנים האחרונות, ד"ר לסרי התאושש בסקרים השונים וישנה תחושה שהוא בתהליך של התחזקות בקרב הציבור האשדודי הוותיק. גם העובדה שהציבור החרדי ממשיך לתמוך בו תמיכה גורפת, הופכת את המערכה לברורה ובהירה יותר.
פרט סטטיסטי חשוב מאוד – אף ראש עיר ב-30 השנים האחרונות, שנהנה מתמיכה של הציבור החרדי, לא הפסיד בבחירות. צבי צילקר עשה זאת פעם אחר פעם, וידוע לכולם שהוא זה שהביא את חסידות גור לאשדוד, טיפח אותה והיה צמוד למנהיגיה על בסיס קבוע. לפני כעשור הציבור החרדי החליט לתמוך בראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, והוא ניצח בקלילות את שתי מערכות הבחירות האחרונות.
במהלך השבוע האחרון עיתון המגזין קיים משאל מקיף שכולל 1500 מתושבי העיר. 6 סטודנטים לסטטיסטיקה והסתברות (תושבי העיר), שערכו בעבר שורה של משאלים ברמה הארצית והיו קרובים מאוד לתוצאות האמת בבחירות האחרונות לכנסת, הובילו את קיום המשאל ועשו זאת בצורה מסודרת, תוך כדי שהם כוללים במשאל את כל האוכלוסיות והרבדים באשדוד, כולל פילוח של גילאים, מגזרים ואזורי מגורים. למעשה, המשאל אמור לתת מענה אמיתי לתוצאות האמת, וההערכה היא שישנה סטייה של 4% מול תוצאות האמת, כפי שיש בכל משאל או סקר גדול.
הסטודנטים הציגו שאלה אחת לתושבים אליהם הם חייגו – במי תתמכו בבחירות לראשות עיריית אשדוד? לאחר תהליך מורכב ויסודי של פילוח התוצאות, כולל שאלה נוספת לאלה שענו תחילה כי אין להם תשובה חד משמעית (ובשאלה משלימה ענו תשובה ברורה יותר לגבי הנטייה שלהם להפקיד את קולם למועמד כזה או אחר), הנה התוצאות הסופיות של המשאל: ד"ר יחיאל זוכה לקבל 48% תמיכה, סניה כצנלסון קיבל 26%, אלי לחמני ממשיך להתחזק וזוכה ל-19% תמיכה והלן גלבר מתרסקת, כמו כל הסקרים האחרים שהתבצעו לאחרונה, וקיבלה 7% בלבד.
משמעות המשאל: ד"ר לסרי מנצח בסיבוב הראשון, מאחר והוא חוצה את קו ה-40% ובסיטואציה מסוימת יכול אף לחצות את 50% התמיכה במידה ואחוזי ההצבעה יהיו דומים לאלה ממערכת הבחירות האחרונה (54% הצבעה באשדוד).
ד"ר לסרי אומנם מקבל פחות קולות מהבחירות החולפות (בהן זכה לקבל 53% תמיכה), אולם בקונסטלציה שנוצרה מול מחאת השבת, שקיבלה מימד פוליטי משמעותי בחודשים האחרונים, מדובר בתוצאה שהיא בהחלט סבירה מבחינתו של ראש העיר. סניה כצנלסון, שנמצא בזירה הפוליטית שנים ארוכות ולא מצליח לרשום הישגים משמעותיים, מסתמן כאלטרנטיבה הבולטת לראש העיר המכהן, בעיקר בזכות התמיכה שהוא מקבל מציבור העולים מחבר העמים. סניה יציב מאוד בסקרים האחרונים ונע כמעט בכולם סביב ה-25%. הוא לא מצליח לפרוץ את מעגלי התמיכה ברחוב האשדודי, ובעיני חלק מהמשיבים במשאל, הוא "מסומן" כמועמד המייצג את ציבור העולים. הרחוב האשדודי הוותיק תומך בו במספרים מינוריים בלבד.
אלי לחמני הוא ללא ספק הפתעת המשאל, והוא מתחזק מיום ליום, בעיקר על חשבונה של הלן גלבר. לחמני התחיל את המערכה עם מספרים חד-ספרתיים, ומסתבר שמיום ליום הוא רושם התקדמות בלתי רגילה בזירה הפוליטית המקומית. ייתכן כי אם הבחירות היו מתקיימות בעוד חודשיים לערך, הוא היה יכול לעקוף את כצנלסון, מאחר ורואים גם במשאל הנוכחי התקדמות קבועה ומרשימה בעיקר בקרב תושבי אשדוד הוותיקים.
הלן גלבר, שהתחילה את המערכה בקול תרועה רמה, שוב מתרסקת בעיקר בשל פרשת ההקלטות, בהן תועדה מבקשת תמיכה של 3 מיליוני שקלים מאנשי עסקים בעלי עניין בעולם הנדל"ן באשדוד, ובתמורה החלה לקדם את האינטרסים העסקיים שלה. הפרשה מצויה בידי חוקרי יחידת להב 433, וההערכה היא שלאחר הבחירות היא תיעצר ותחקר על החשדות החמורים המיוחסים לה. במצב הקיים לא ברור אם גלבר תצליח לעבור את אחוז החסימה בבחירות למועצת העיר.
גלבר רושמת ירידה דרמטית בתמיכה של הרחוב האשדודי, ואם בעבר היא התקרבה למעגלי תמיכה של 16-18%, היום היא איבדה למעלה ממחצית תומכיה, שרובם עברו למחנה לחמני, וחלק אחר עברו לתמוך בכצנלסון.
