כמה פעמים אמרתם בתקופה האחרונה לכל מי שאתם מכירים או סתם חושבים שאתם מכירים (בנינו מה אכפת לכם) "שתהיה שנה טובה" ולא באמת התכוונתם. טוב סליחה, התכוונתם להיות נחמדים מינוס וזהו. יצא לכם פעם אחת לחשוב על הברכה המיוחדת הזו שאנחנו מאחלים אחד לשני ככה בדרך כלל באזור ספטמבר? האמת, לא. האמת המרה, ממש לא.
כי אנחנו לא חושבים שיש מאחורי צמד המילים האלה מעבר לברכה וזהו. מאחלים, מייחלים, אבל לא ממש עצרנו רגע אחד מזוקק להגיד לעצמנו שנה טובה? מה זה באמת? איך נגיע לזה שתהיה לנו שנה טובה? ואתם מצידי יכולים לשים כמה דבש שתרצו… זו לא התשובה. הדבש לא צריך להיות סגור בתוך קופסה, או לבוא על תפוח עץ. הוא צריך להגיע מהצמרת אומנם, אבל הצמרת הפעם היא הראש שלכם ומשם אל יתר הגוף. "דבש של מחשבות"…
וכן יקירותיי ויקירותיי. אם אתם רוצים שנה טובה, אתם צריכים לתכנן אותה, לעשות אותה כזו. לגרום לה להיות טובה, לא להתבייש להגיד מה באמת אתם רוצים. לעצמכם ולחברה. כן, כן, לכו תדעו מאיפה תבוא לכם הישועה למה שאתם מאוד רציתם וחלמתם כל השנה שעברה. תשתפו. לא להיכנס לפרטים הכי קטנים של החלומות שלכם (זה שלכם), אבל לשתף, בהחלט. נניח אם אתם רוצים בן או בת זוג, אז תשתפו את החברים שלכם, הקרובים, הרחוקים, בעבודה (גם אם הם חברים בכאילו). הם הרי יראו אחרים ואחרות והמעגל של האנשים שתגיעו אליהם דרכם יגדל. זה נקרא לתכנן את השנה בצורה טובה.
הפחד משתק אמר לי פעם מישהו חכם (אני. למה מי חשבתם? אני מקשיב לי ולעצמי. ואלי זו הבעיה שלי…). זה נכון, הפחד לשינוי משתק. יודעים שצריך לשנות, מפחדים ממה שיקרה אם נשנה. אנחנו חושבים מה יהיה בעוד 20-30 שנה, פנסיה, שמנסיה, עתיד. זה טוב, אבל בחייאת זומזום, מה עם הרגע, מה עם ההווה, מה עם השנה הקרובה? תרשו לעצמכם לדאוג לעצמכם גם עכשיו זה בסדר. תרשו לעצמכם להעמיד גם אתכם במרכז העניינים. זה מותר. בלי נקיפות מצפון (נקיפות מצפון זה לחלשים).
אפשר לדאוג לכולם – ילדים, אישה, בעל וגם לעצמכם. זה לא מתנגש. תכתבו לעצמכם איך אתם מפנקים את עצמכם השנה הזו. לפחות משהו אחד שאתם תעשו רק למען עצמכם. משהו שאתם רוצים מזמן ולא עשיתם. בדיוק. תיהנו. והשנה. זו לא מילה גסה. כן השנה, לא בעוד 30 שנה שלא יהיו לכם שינים… או שיהיו והם כבר לא יהיו שלכם.
ואגב אין גיל לתכנון. לא משנה בני כמה אתם, אתם יכולים לתכנן, רצוי שתתכנו. שנה טובה אין לה גיל. שנה טובה היא הבטחה לעצמכם שהשנה תהיה טובה. אז אל תבטיחו, תקיימו. נהפכו ככל שאתם מבוגרים יותר חשוב שהשנה הזו תנוצל לטובה. ולתכנן לטובה זה לנצל את הזמן לטובה. תעשו טובה לעצמכם (היה פה משחק מילים למי שפספס)
כי בנינו אם הייתם יוצאים עכשיו לטיול, הכי קטן לכמה ימים אפילו, לא הייתם מתכננים? בטח שהייתם מתכננים. אז תדמיינו לעצמכם שאתם מתכננים "טיול" של שנה. טיול של ימי חול, טיול של שגרה, טיול שבו תקומו בבוקר ותגידו היום הזה אני אעשה אותו מיוחד, כי יום שעובר לא חוזר. אל תתייחסו לשנה הזו כאל משהו שאתם מחכים שיחלוף.
תגרמו ליום שחולף להזכיר לכם שיש עוד מלא טובים כאלה לפניכם. תאמינו לי זה עובד. יש עשרת ימי תשובה שבהם עושים "חשבון נפש" לגבי היחס לאחר… אז מצידי תוסיפו עוד יום אחד לעשות חשבון נפש גם עבור עצמכם. מותר. בטוח שגם האל היה נותן על זה אישור. בכל זאת כולנו באחריותו, אז למה שלא ירצה שיהיה לנו טוב?
אנחנו בכלל חושבים בדרך כלל על כל יום כעל "מעמסה". כאילו אם היה תלוי בנו היינו ממשיכים לישון או מוותרים על יום "קשה". הלו, קוקוריקו (לא תרנגול כפרות הכוונה) תתעוררו. היום הוא מתנה. היום הזה שקיבלתם הוא לא ברור מאליו. תקומו לעוד יום נהדר בשנה. כמה פעמים אתם תגידו לעצמכם שזה הולך להיות "וואחד" יום קשה ותרצו רק לסיים אותו? הפסקתם לספור נכון? אז מדוע לא תגידו את אותו הדבר אבל הפוך? למה לא תחשבו בניכם לבניכם – יש לי יום נהדר ואני אנצל אותו עד תום. ככה עושים את זה נכון. נבואה שתגשים את עצמה… רק לטובה.
אני יודע שחלק מכם בשלב הזה בודקים אצל הפסיכיאטר הקרוב למקום מגוריכם, אם יש לו יום פנוי לקבל אותי (אל דאגה יש לי משלי. אף פעם לא טענתי שאני נורמאלי). אבל כן, אני באמת מעדיף להיות אופטימי על סף המוגזם מאשר פסימי על סף הייאוש.
אז שנה. טובה. מצטער שאני ממהר לעזוב הפעם… פשוט הולך לעשות לי אותה טובה.
