שי לשבת / שי מלול

אביגדור ליברמן יכול לדקלם את המשפט האלמותי של אריאל שרון: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"
צוות האתר | יום שבת - 21/07/18 - 1:35
שי מלול שדרן רדיו אשדוד אונליין

לפני קצת יותר משנתיים, בחודש מאי 2016, אביגדור ליברמן עשה את יומו הראשון בתפקיד הביטחוני הכי חשוב במדינה. באותו היום שליברמן הושבע כשר ביטחון, כתבתי פוסט בדף הפייסבוק שלי, ולמען האמת באותם ימים לא הייתי בטוח שהדברים שכתבתי יהפכו למציאות מוחשית, יש כאלה שיטענו כואבת, כל כך מהר. כך כתבתי: "אריאל שרון ז"ל היה אחד מאנשי הימין הבולטים במדינה, עם אמירות קשות וצעדים לא מובנים שעשה בהיותו ח"כ (כמו הביקור בהר הבית). בזמן שישב בכסא ראש הממשלה, הוא עבר מהפך מדהים, הוביל את ההתנתקות ועשה צעדים שאנשי שמאל לא היו יכולים להוביל. כך יהיה גם עם אביגדור ליברמן בלשכת שר הביטחון. ממצב שהוא רצה לשלוח את הערבים מעבר לים, תראו אותו מתון יותר, מעודן יותר ואפילו מקבל החלטות שידהימו אותנו. תזכרו את השורות האלה…".

כך בדיוק הם פני הדברים. ליברמן מתנהל בזהירות יתרה בתפקיד המחייב, כאילו הולך על ביצים, מנסה לא לשבור שום דבר, להיות נחמד גם שלעיתים הוא לא צריך להיות כזה, והשיא עכשיו במתיחות ההולכת וגוברת ברצועת עזה, כשליברמן שומר על קו מתון בקבינט הביטחוני וסופר עד 100 לפני כל הצהרה שלו. מול טרור העפיפונים והבלונים, שמבעירים הלכה למעשה את השטח עם עשרות דליקות בכל יום ברחבי הדרום, המדינה שלנו לא מגיבה ביד חזקה ומשדרת חולשה של ממש מול החמאס.

למען האמת, ראשי הממשלה אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, שרי הביטחון לשעבר אהוד ברק ומשה (בוגי) יעלון והרמטכ"לים גבי אשכנזי ובני גנץ, ידעו גם ידעו – ועתה יודעים גם שר הביטחון אביגדור ליברמן והרמטכ"ל גדי איזנקוט – שאין פתרון צבאי לעזה. יעד המבצעים הוא רק להגיע להפסקה זמנית של הלחימה לפרקי זמן ארוכים ככל האפשר בין עימות לעימות. אי אפשר להילחם מול ארגון טרור, כי בסופו של דבר אתה נגרר לזירה שלו, מבלי יכולת אמיתית להפעיל את כל העוצמה שיש לצה"ל (ויש עוצמה שיכולה למחוק את עזה מהמפה ב-24 שעות), והמחיר שתשלם הוא ברוב המקרים כבד מנשוא.

כך או אחרת, זה לא סוד שכל איש ימין, קיצוני ככל שיהיה, ברגע שמגיע לתפקיד הכי רם במדינה, כראש ממשלה או שר ביטחון, משנה את התנהלותו מקצה לקצה. זה לא מקרי שמנחם בגין הצליח להביא להסכם שלום היסטורי עם מצרים ואריאל שרון הוביל את ההתנתקות הכואבת. אנשי שמאל לא היו מסוגלים להשלים מהלכים דרמטיים כאלה, כי הם לא הרגישו שכל הציבור עומד מאחוריהם. ברגע שאיש ימין "שובר שמאלה", ולעיתים מקבל החלטות שגם במפלגת מרצ לא היו מעיזים לקבל, זה עובר חלק יותר בגרון שלנו, אנחנו מצליחים לעכל את ההחלטה, כמה שהיא קשה ומורכבת.

בשורה התחתונה, בגין החזיר את סיני (ובכך היה הראשון לקבוע תקדים של שטחים תמורת שלום), נתניהו "החזיר" את חברון (בכך שהמשיך את מורשת אוסלו), שרון החזיר את עזה (תמורת כלום, ממש כלום – אפילו לא קריצה לשלום), ועכשיו ליברמן הופך להיות שגריר באו"ם מול העוול הגדול שמתרחש לנגד עינינו ברצועת עזה. ממצב שהוא רצה לסלק את הערבים בסוג של טרנספר, ועל כך זכה לתמיכה גדולה מצד הציבור, ליברמן הפך את עורו ונשמע מנומס כאילו הוא בוגר בית הספר לנימוסים והליכות ע"ש חנה בבלי…

שבת שלום!