בשנים האחרונות התגבשה פלטפורמה חדשה בישראל – פלטפורמת ההלוואות החברתיות, במסגרתן אזרחים מלווים לאזרחים כסף. מי שמלווה מקבל ריבית גבוהה לאין שיעור מזו שיקבל בבנק (קרוב מאוד ל-0%), ואילו הלווה פעמים רבות אינו יכול לגייס את הסכום דרך הבנק, זקוק לסכום נוסף, ויש לא מעט מקרים בהם האזרח מסורב הלוואה בשל פרט טכני דוגמת צ'ק שחזר.
בישראל פועלות שתי חברות גדולות בתחום, בלנדר ו-eloan, אך הן לא הצליחו לנגוס מעוגת האשראי של הבנקים והיקף פעילותן נמוך ביותר. הסיבה המרכזית היא חשש של המלווים כי כספם לא יוחזר בסופו של יום, ועניין זה מונע משוק ההלוואות החברתיות לפרוץ על אף שכל הצדדים מרוויחים.
לתפר בעייתי זה נכנסה חברת "הומי", שאחד ממייסדיה הוא שמעון מויאל, תושב אשדוד בן 35, עם ניסיון כיזם בתחום הפינטק וייעוץ עסקי לחברות. ב"הומי" תפקידו העיקרי, לצד היותו מייסד החברה, הינו מנהל פיתוח טכנולוגי וקשרי משקיעים. מויאל התפנה לספר על המיזם החדשני של החברה "משכנתא חברתית": "עולם המשכנתאות בישראל נשלט ב-100 אחוז וללא עוררין על ידי הבנקים.
אין היום בישראל חברה חוץ בנקאית שמסוגלת לתת משכנתא לתקופה ארוכה של 10-15-20 שנה בריביות בנקאיות. הבנקים בשנתיים האחרונות הוכיחו שלמרות שמחיר הקנייה של הכסף כמעט ולא השתנה (הריבית נותרה ללא שינוי), הם הקפיצו את מחירי המשכנתאות בכמעט 2 אחוז למעלה. הם עשו את זה בצורה מדורגת במשך כמה חודשים ובתאום כמעט מושלם. אין תחרות כי מטרת הבנקים הייתה להגדיל את עוגת הרווחים שלהם מנושא המשכנתאות שצובר תאוצה מאוד מאוד גדולה".
הבעיה מוכרת אבל איך בדיוק "הומי" משתלבת בסיפור ומשנה את התחום?
"המטרה של משכנתא חברתית היא כפולה. ראשית, כאשר אני בא לבנק, אני מפקיד ומשקיע כספים, התשואה שהבנק נותן לי היא אפסית. כאשר מגיע מישהו להלוות כספים מהבנק, הוא מקבל ריבית מאוד גבוהה, והבנקים בישראל נהנים מפערי ריבית שלא קיימים בעולם. המפקיד מקבל פחות מאחוז ריבית בשנה והלווה יכול לשלם לפעמים אפילו עד 10 אחוז ריבית (הממוצע עומד היום על כ-8). פער הריבית הוא אסטרונומי. במשכנתא החברתית מגיע המפקיד ויפקיד כסף ויקבל תשואה גבוהה והלווה ישלם ריבית דומה. לדוגמא, המפקיד יקבל 5-6 אחוז תשואה והלווה ישלם בסביבות 7-8 אחוז ריבית, כאשר הפער הוא הרבה יותר קטן. שנית, משכנתאות חברתיות ידעו לתת פתרון בנושא גם של משכנתא שנייה. בארה"ב זה מאוד פופולארי. היום המציאות בישראל היא שאם בנק א' נתן לך משכנתא, אתה חייב לבקש ולקחת ממנו גם את המשכנתא הנוספת. אתה בעצם לקוח שבוי, ושוב אין תחרות. המחיר גם הוא מאוד מאוד יקר. החוק כן מאפשר ללכת לבנק זר ולקחת שם משכנתא שנייה, אבל לא עושים זאת בפרקטיקה. שוב, יש בעיה של חוסר תחרות ולקוחות שבויים וזה מתרגם לעלויות מאוד גבוהות של אשראי".
קשה להתעלם מהעובדה כי יש כאן מצב פשוט ויעיל של win – win. אם מלווה ולווה מרוויחים מהמהלך, נדמה כי "הומי" עלתה כאן על פתרון אמיתי, ולכל הפחות אלטרנטיבה ראויה, לשוק המשכנתאות הנאמד במאות מיליארדי שקלים. מאז ש"הומי" הודיעה על המיזם החדשני ויצא לדרך עם המשכנתא החברתית, גופים רבים, כלכליים ובכלל, עוקבים ומסקרים את המהלך שיתכן ויכול להוביל בסופו של דבר לתנועה משנת סדרי עולם מימי קדם, בו לווה לא עומד מול בנק ומשלם ריבית גבוהה ולעיתים קרובות אף רצחנית, אלא לווה עומד מול מלווה, אדם מול אדם, בסיטואציה בה שני הצדדים נהנים לבצע את העסקה.
