רוב השחקנים האלה נולדו באשדוד, גדלו בשכונה שלך, למדו עם הבן שלך בבית הספר, אולי שירתו איתך בצבא. פגשת אותם בקניון, אולי בתור בסופר או שסתם עמדת לידם ברמזור. אופיר מרציאנו, עופר ורטה, רחמים צ'קול, גדי קינדה, ניב זריהן, אור אינברום, טום בן זקן, בנצי מושל, מישל רוס (ויסלחו לי האחרים, שחלקם פה כבר שנתיים, שלוש וארבע, וגם הם נותנים את הנשמה על הדשא). כשאנחנו מטיילים בארץ או בחו"ל ונתקלים באשדודי הזקוק לעזרה, אנחנו נהפוך את העולם בשבילו, אז מה עושים כשאשדודי זקוק לעזרה, ועוד באשדוד?
בפני הבחורים האלה, שרובם בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם, עומדת משימה קשה, מאד קשה, והם זקוקים לעזרתך. לכן יש לי 3 בקשות (מנוסחות בלשון זכר אך מופנות כמובן גם לנשים):
1.
אתה תושב אשדוד, חובב כדורגל אבל לא נמנה מאוהדיה השרופים של מ.ס. אשדוד. יכול להיות שהגעת לאצטדיון כמה פעמים, בעיקר במשחקים מול "הגדולות", כשהייתה אווירה טובה ואם היה לך מזל אז גם היה כדורגל טוב. על מנת שהאופציה הזו תישאר פתוחה לך, שגם בעונה הבאה יגיעו לכאן איתי שכטר, יוסי בניון, מאור בוזגלו וערן זהבי (אם לא יעזוב לאירופה…), ותוכל לקפוץ לספוג קצת אווירה, אנחנו צריכים אותך במוצ"ש ביציע. לא מצפה שתשיר ותעודד, אבל גם מחיאות כפיים על מהלכים יפים בהחלט יעשו את העבודה, וכמובן שעדיף חולצה צהובה או אדומה.
2.
אתה אוהד מ.ס. אשדוד שלא מגיע בתקופה האחרונה למשחקים. אתה קצת מבואס וקצת מאוכזב, קצת מתוסכל וקצת ממורמר. האמת? אני יכול להבין אותך. בתקופה האחרונה אי אפשר להגיד שהקבוצה שלך שיחקה כדורגל מהנה, שהחבר'ה נתנו הצגה על המגרש. אולי פה ושם היו ניצוצות אבל זה ממש לא זה. על מנת שתהיה לך האפשרות לחזור וליהנות מהקבוצה, לחזור ולהיות גאה שאתה אוהד של מ.ס. אשדוד, אנחנו צריכים אותך במוצ"ש ביציע. תחשוב על כל החודשים האחרונים שהיציעים דוממים… תחשוב מה היה קורה לשחקנים האלה אם היו מרגישים את התמיכה של הקהל, אם היו מקבלים דחיפה מהיציע… יש שחקנים בקבוצה שמעולם לא זכו לשמוע עידוד, אבל עידוד אמיתי, מכל הלב! תחשוב מה זה ייעשה לשחקן… כמה מוטיבציה פתאום יקבל, כמה אנרגיות… תן לשחקן להרגיש שיש לו בשביל מי להילחם, בשביל מי לתת את הנשמה על הדשא. והוא ייתן, אני מבטיח. אז נכון, קצת מאוחר להכין דגלים ותפאורה, אבל את השירים אתה בטוח מכיר, ואם לא, תזרום.. הם באמת קליטים.
3.
אתה אוהד של עירוני או של הפועל, שמקדם לאחרונה תהליך להקמת האהבה הישנה שלך מחדש, כקבוצת אוהדים בליגה ג'. יכול מאד להיות שאתה חבר שלי וגם אם לא חבר אז בטוח שאנחנו מכירים ואולי אפילו דיברנו לא מעט על המערכת, על ג'קי, אולי גם עליי. ומותר לכעוס, זה טבעי וזה רק אומר שאכפת לך. אני מודה שנעשו טעויות, גם שלי באופן אישי וגם בכלל. אבל כמו שמותר לכעוס גם מותר לטעות.
אחרי הכל אנחנו בני אדם וטעויות הן חלק מהחיים. החוכמה היא לקחת את הטעויות, ללמוד מהן ולתקן אותן. ובשביל שאוכל לעשות את זה, אני צריך שתעזור לי, או לפחות אל תפריע. אני רואה סטטוסים שלך לפעמים, מדבר על בשורות טובות, על אהבת חינם, על אחוות אחים. תסתכל בעיניים לאופיר מרציאנו, לרחמים צ'קול או לניב זריהן. תסתכל בעיניים לשחקני הנוער והנערים, ל-1,200 ילדים שחלקם נמצאים במסגרת במקום להיות ברחוב. את זה אתה רוצה לפרק? את זה אתה רוצה להרוס? ובגלל מה? על שנאת חינם חרב בית המקדש. אתה יודע, במלחמה אין מנצחים יש רק מפסידים. אז בוא נעצור רגע אחד, כשעדיין אפשר לעצור, ונחשוב מה יצא לנו מזה. שמחה לאיד? בשביל זה אנחנו עושים את כל הבלאגן? לעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עשֵׂהוּ; שָׂמֵחַ לְאֵיד לא יִנָּקֶה (משלי יז', ה').
במוצאי השבת יעלו על הדשא באצטדיון הי"א 11 שחקנים שלא יכולים להרשות לעצמם שום דבר למעט ניצחון. הם צריכים אותך שם, איתם. כל תמיכה חשובה. אני אהיה שם, ואתה?
