אמרו חז"ל ההולך למוד את גורנו אומר "יהי רצון…שתשלח ברכה במעשי ידינו…". מבקש ברכה לפני שהולך למדוד את תבואתו, והרי אדם הוא בעצמו בעל עין הרע אפילו לעצמו, ואין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מן העין. לכן מבקש ברכה מלפני הקב"ה.
לפעמים הברכה חלה על ידי כך שמזדמנים לו כל האמצעים הנזקקים לו ועל ידי כך הוא מצליח, כמו שנחוץ לו עזרה של אנשים מסוימים ופתאום האנשים אלו מזדמנים לו במקרה כביכול, והוא מצליח במה שרצה, זה בכלל דרך האמצע שזה גם בדרך טבעית וגם ניסית.
ומכיוון שיש ניסים שלא ניכרים, ולא רואים הם נכללים ששורה ברכה על העסק, נמצא שהברכה זה לא נס אלא השגחת ה'. לכן חשוב שבכל דבר שאנו עוסקים, עושים, צריכים להתפלל ולבקש מה' שתהיה ברכה. כי אם לא תהיה ברכה במעשי ידינו, אזי לא ההצלחה לא תאיר פנים, גם אם יהיו לו עסקים רבים. אבל אפילו עסק קטן ששם בטחונו בהקב"ה ומבקש את ברכתו, אזי יראה הצלחה ותראה ברכה במעשי ידיו. ועל ידי קבלת התורה וקיומה זכו ישראל למידת הברכה ומי שמתחזק במידת הביטחון זוכה שתבוא ברכה אל תוך ביתו. שכתוב: "ברוך הגבר אשר יבטח בה'…"
הלכות ומנהגי שבועות
בקהילות רבות נהוג לקשט את בית-הכנסת בענפי אילנות. אחת הסיבות לכך היא, כדי להזכיר את הר-סיני שהיה מכוסה ירק, שלכן ציווה הקב"ה להרחיק את הצאן והבקר מההר.
בלילה נוהגים להישאר ערים וללמוד תורה, במה שקרוי תיקון ליל שבועות. על פי המסורת ישראל האריכו בשינה ולא התעוררו בזמן למתן תורה, ומשה היה צריך לעבור ולעוררם, וכתיקון התקבל המנהג ללמוד כל הלילה ולהיות ערים בבוקר ומוכנים ל"מתן התורה".
לפני קריאת התורה, אחרי שקראו את הכהן לעלות לתורה, ולפני שבירך, אומרים בקהילות אשכנז 'אקדמות' בניגון המקובל, והוא שבח גדול ועצום לבורא עולם ולעם ישראל שקיבלו התורה, ורוב הטוב הצפון להם ממנה לעתיד לבוא.
בקהילות הספרדים נהגו, שעם פתיחת ההיכל וקודם שמוציאים ספרי תורה, אומרים את הפיוט המכונה "הכתובה". פיוט זה מתאר את ה"כתובה" כביכול, בין הקב"ה (החתן) לבין עם ישראל (הכלה).
שבת שלום!
