פקחי חניה עוברים עימותים לא קלים במהלך עבודתם, ולא פעם הם גם מותקפים פיזית. בתביעה תקדימית לבית הדין האזורי לעבודה, התבקש ביה"ד להכיר בפקח חנייה של עיריית ירושלים כנפגע עבודה. בעקבות ההחלטה הזו פקח בעיריית אשדוד, שעבר אירוע דומה, מתכוון להגיש אף הוא תביעה דומה.
מצבו הנפשי של הפקח מעיר הבירה התדרדר לאחר שהותקף באלימות ע"י נהג בגלל מתן דו"ח חניה, והוא הוכר כלוקה בסכיזופרניה, וכנכה תפקודי בשיעור של 100%. במוסד לביטוח לאומי, אליו פנה התובע בתחילה, סירבו להכיר באירוע כתאונת עבודה, והתובע ערער על ההחלטה, באמצעות עו"ד איתמר כהן, לבית הדין לעבודה בירושלים. בימים אלה קיבל הרכב של שלושה שופטים, פסק דין תקדימי המכיר במקרה כתאונת עבודה, ובמחלת הנפש בה לקה התובע כמחלה שהתפרצה בשל עבודתו. עתה ממתין התובע לוועדה רפואית שתקבע את נכותו. ההליכים המשפטיים נגד המוסד לביטוח לאומי, המתנהלים זה למעלה מ-4 שנים, עדיין לא הגיעו לסיומם.
"ניגש אליי אדם והראה לי דו"ח חניה ושאל אותי מי נתן את הדו״ח. אמרתי זה אני. מיד נתן לי מכה רצינית בזרוע, ותפס את הזרוע שלי ואמר לי כאילו אם יש לי אומץ לתת דו״ח למכונית שלו שחונה בצד השני של הכביש… האדם הזה מסוכן ויש לו עבר פלילי. לאחר רבע שעה הרפה ממני ואני הלכתי לדרכי אך הייתי מפוחד". כך טען י', פקח חנייה לשעבר בעיריית ירושלים אשר הותקף בשנת 1990 ע"י אדם שקיבל ממנו דו"ח חניה.
י' המשיך ותיאר בפני חוקרי הביטוח הלאומי את התדרדרות מצבו: "באותו לילה לא ישנתי בכלל למרות שאני נרדם בקלות. למחרת פניתי לרופא המשפחה, הראיתי לו את הפגיעה בזרוע עם שטף הדם. זה היה ביום שישי ביום שאנחנו לא עובדים. במשך היום הכאבים גברו ועצבים נוראיים, ובלית ברירה פניתי לחדר מיון בהדסה עין כרם. התלוננתי על הכאבים בזרוע עם שטף הדם וגם על עצבים וחרדות. גם סיפרתי שבמשך החודשים האחרונים הותקפתי על ידי אזרחים במסגרת עבודתי, תוך איומים וזה גרם לי לחרדות. קיבלתי כדורי הרגעה".
על פי פסק הדין, בעקבות התקיפות שעבר במסגרת עבודתו, עבר י' התמוטטות נפשית ואובחן כסובל מפרנויה ובהמשך ממאניה-דפרסיה וסכיזופרניה בדרגה קשה. הוא אושפז כ-20 פעמים, לתקופות ממושכות בבית חולים לבריאות הנפש. בין תקופות אשפוזיו הוא לא חזר לאיתנו, התקשה לתפקד, ונעדר מעבודתו.
נציגי המוסד לביטוח לאומי טענו כי לתובע קיימים אירועים קשים בעברו כמו יתמות מוקדמת וקושי בגיל התיכון, ואלו עלולים לעלות את הסיכון להתפרצות מחלת נפש. כמו כן טענו נציגי המוסד, כי התובע סבל מ"תקופת קינון" של המחלה עוד בטרם התקיפה, היות ותואר כ"עצבני ומפוחד" בעבודתו.
הפסיכיאטר ד"ר אריה באואר, מונה כמומחה מטעם בית הדין, במטרה לבדוק את הקשר בין אירוע התקיפה למצבו הנפשי של התובע. במסגרת חוות הדעת צוין כי בתחילת עבודתו של הפקח תפקודו היה גבוה ואחראי, אך בעקבות תקיפות שעבר הוא נעשה דכאוני, עצבני ומפוחד. ד"ר באואר מדגיש כי חלה החמרה משמעותית במצבו לאחר התקיפה הספציפית שהתרחשה ביולי 1990.
לדברי ד"ר באואר, כחצי שנה לאחר התקיפה חלה הרעה משמעותית במצבו, והוא אושפז במצב מאני המלווה בתוקפנות. מאז עבר י' אשפוזים רבים על רקע תפקודו הנפשי. על פי חוות דעתו של ד"ר באואר "האירוע הטראומתי היווה כנראה את הטריגר להתפרצות המחלה".
ד"ר באואר לא התכחש לכך שלתובע קיים רקע נפשי משפחתי, והוא אף מציין שלא ניתן לקבוע בוודאות שאם הפקח לא היה עובר את התקיפה, הוא לא היה סובל בעתיד מנזקים נפשיים. לדברי ד"ר באואר, שילוב של גורמים יכול לגרום לפרוץ המחלה אך "סביר יותר לקבוע כי לאירוע הטראומטי הייתה השפעה כלשהי על מועד הופעת הנזקים הנפשיים מהם סבל התובע… מאשר קביעה הפוכה".
בימים אלה, החליט הרכב של שלושה שופטים בראשות כבוד השופט דניאל גולדברג מבית הדין העבודה האזורי בירושלים, לאמץ את חוות דעתו של ד"ר באואר. על פי פסק הדין, אירוע התקיפה גרם לכל הפחות להחמרה במצבו, ועל כן נפסק כי מחלת הנפש ממנה סובל התובע תוכר כ"פגיעה בעבודה". בנוסף השית הרכב השופטים על המוסד לביטוח לאומי את הוצאות שכר טרחת עורך דינו של התובע. מאחר שמדובר באירוע שהתרחש לפני זמן רב, הוועדה הרפואית שתדון בעניינו של י' תקבע את נכותו החל ממועד האירוע, ואם תתקבל הבקשה צפוי י' לקבל פיצויים בסכום גדול לתקופה של שנים רבות אחורה.
