רק בכם!

למה אנחנו מחפשים את האושר שלנו אצל אחרים? מדוע אנחנו לא יכולים להיות מאושרים עם עצמנו, עם מה שיש לנו וגם אם מה שאין לנו? מי שאמר איזהו העשיר השמח בחלקו, כנראה סבל לפני כן ממחסור באושר בגלל אחרים לא מומלץ לקרוא בדיכאון
משה סידי הידוע גם כחכם סידי
חכם סידי

תשמעו סיפור. לפני משהו כמו שבוע, עשרה ימים, אל תתפסו אותי במילה, יצאתי לבלות. לבשתי באמת את מה שנקרא "מיטב מחלצותיי", יענו מכנס כחול יפיפייה וחולצה תואמת, משהו מהז'ורנאלים. נראיתי מיליון דולר או אם תרצו ביורו, גם בשקלים הולך… נתתי מבט אחרון במראה, אמרתי שיחסית לגיל מי שמסתכל עליי מהמראה נראה לא רע, אפילו טוב ויצאתי לבלות.

הגעתי למועדון אי שם בתל אביב והייתה שם מישהי שמצאה חן בעיניי. מה זה מצאה, כבר פנטזתי איך אני והיא הולכים יד ביד אל האושר, האופק, וזה היה נכון. או לפחות חמישים אחוז נכון. אני רציתי, היא לא, שזה חמישים אחוז… הייתי צוחק עכשיו אם זה לא היה עצוב. לא משנה. נמשיך? נמשיך.

ניסיתי לדבר איתה ברעש הנוראי שהיה במקום ומה שיצא לי זה שהיא מצאה חן בעיניי, ושעוד רגע אקח טיפות עיניים מהצריבה מרוב שאני מסתכל עליה (היו לי משפטים טובים מזה בעבר. נשבע), או משהו כזה. היא לא ענתה. שזה במילים עדינות התעלמה. עשיתי פרצוף של ג'יימס בונד (נשבע לכם יש פרצוף כזה. של גבר גברי) ואמרתי לה, שהיא יכולה להיות קצת יותר נחמדה. היא ענתה לי בלי למצמץ פעם אחת יותר מידי: "אני לא נחמדה". בום. לנפש דרך הפנים החשופות.

באותו הרגע רציתי שהאדמה תבלע אותי. או הפרקט או הרצפה העקומה באותו מועדון. מלמלתי לעצמי כמה מילים על כך שהיא עוד מעט "פג תוקף", אבל הלכתי משם עם הזנב בין הרגליים או סתם בהתגנבות יחידים. כמובן שמאותו הרגע עד סוף הערב הרגשתי רע בואכה חר…א. ניסיתי לנתח את המצב כמו חיה פצועה שיושבת מול הטרף שלה, שהרגע הבריח אותה תוך כדי פציעתה (כמה גברים עכשיו חוטפים פלאשבק מהסיפור? המונים. וכמה נשים אומרות שהן עשו אותו דבר, גם אם אגב רצו מאוד לדבר ובסוף עוד הלכו הביתה לבד, "המוניות". בהזדמנות אתייחס לזה בטור אחר כי זו תופעה לא ברורה.). לא הבנתי למה. כשהגעתי הביתה השאלה למה הפכה לשאלה הרבה יותר מורכבת. למה אנחנו מחפשים את האושר שלנו אצל אחרים?

ובאמת למה? נכון אף אחד לא רוצה להיות לבד, או להרגיש לבד, גם אם אתם לא לבד (כן, כן תהנהנו בראש חלק מכם שהם לא לבד, אבל לבדם). כולם רוצים להיות מאושרים דרך מישהו אחר. שמישהו אחר יהיה במחיצתם ואז הם מסודרים מבחינת האושר. למה זה ככה? אולי כי אנחנו חיה חברתית, אולי כי ככה חונכנו? שהאושר תלוי במציאת בן/בת זוג. ואולי ואולי. אז זהו שזה לא. ולהלן יש לי חדשות בשבילכם. הסכיתו שמעו וקראו. או בסדר אחר.

"איזהו עשיר השמח בחלקו". את זה אמרו חז"ל באיזו מסכת, לאנשים שלובשים איזו מסיכה. נשבע לכם (טוב לא בדיוק נשבע, אבל תודו שיש בזה משהו). ככל הנראה מי שאמר את זה היה בן זומא לא קטן. הוא הבין את החיים. הבין שהלבד שלו שגרם לו לעצב, והבין שזה בדיוק המקום למנף את עצמו והעניק לאומה ולמדוכאה את המשפט האלמותי הזה. הוא הבין שהוא סובל ממחסור באושר בגלל מישהי יפה מתקופת המקרא… וזה בזבוז זמן אמיתי. לכן אמר את מה שאמר. צודק. באבו אבוה צודק. האושר תלוי בנו ורק בנו.

כן, כן. אפשר ליהנות מהשקט הזה שאתם לא עם מישהי או את עם מישהו. שקט שאף אחד לא אומר לך מה לעשות, מתי לעשות וכמה לעשות. בקיצור, להפעיל אתכם בהוראות הפעלה שהוא או היא יצרו עבורכם. או שאפשר ליהנות מסתם רגליים על השולחן לקחת נשימה ארוכה, להכין לך איזה סנדביץ' (שזה מאכל הגורמה של אנשים רווקים/גרושים. בעיקר גברים. אני מתמחה בזה, כי לבשל אין מצב שזה יקרה לעצמי. עוד פעם תלוי באחרות אהה? ), אפשר לישון באלכסון, להחליט מתי אתה הולך, מתי אתא בא, אף אחד לא לוקח לך את הראש. אושרררר. אתם מוזמנים להוסיף לרשימה את האושר שלכם. אבל שלכם. לא של אחרים.

לא , אל תתבלבלו אני לא נגד אושר ביחד. לא נגד זוגיות. אני בעד (עובדה ניסיתי פעמיים…), אבל לא תמיד זה הולך ולא תמיד זה צריך ללכת. אתם לא יכולים לקום בבוקר ולהגיד לעצמכם (והאנשים שהם לבדם מדברים עם עצמם, אפילו בקול רם. לפעמים אפילו עונים לעצמם…) שאתם לא מאושרים כי אין לכם מישהי או מישהו. אסור לכם לעשות את זה. כי אח"כ אנחנו מסתובבים כל הזמן עם הרגשה של "מרמרה" ואנשים לא אוהבים אנשים עם פרצוף מלפפון (סטייל יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בטקס המשואות האחרון) ואז הם מתרחקים מאיתנו. זה כבר מביא למצב של הביצה והתרנגולת, אבל ביצה לחוד ותרנגולת לחוד (יענו, לבד. שזה מרכז הסיפור פה).

לחפש את האושר זה נהדר, אבל לא צריך לחפש אותו אצל אחרים. יודעים מה חוזר בי. לא חייבים לחפש את האושר. אפשר להפוך את מה שיש לכם לאושר שלכם (וואלה עכשיו קלטתי את מה שההוא בן זומא, או שם דומה אחר אמר במשפט על העשיר והשמח בחלקו). לא יתכן שמישהי שעוד רגע "תרד מהמדף" וסליחה עם הבוטות, תהפוך לכם/ לי (טוב רק לי. כי לי יש את האומץ להגיד את האמת כרגיל) את הרגע לפיאסקו (מילה שלאחרונה הטיחה בי מישהי כשזרקה אותי ואת יחסינו לכל הרוחות). אפשר פשוט להסתובב להפנות את הגב…. לחייך אליה ולצעוד לאושר שלי…

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך