מה אנחנו עושים למען ניצולי השואה? כלום ושום דבר

למען האמת, אני מתבייש וכמוני רוב רובו של העם היושב בציון צריך להיות בוש ונכלם על כך שאנחנו לא עושים מספיק למען ניצולי השואה
שי מלול | יום שבת - 14/04/18 - 10:41

למען האמת, אני מתבייש וכמוני רוב רובו של העם היושב בציון צריך להיות בוש ונכלם על כך שאנחנו לא עושים מספיק למען ניצולי השואה. בואו נודה על האמת – אנו נזכרים בהם יום בשנה, בשאר 364 הימים הם שקופים, מיותרים, עלים נידפים ברוח. כל אחד מאיתנו טרוד בחיי היומיום, לא מציצים מעבר לחלקת האלוהים שלנו, וזה המתכון הבטוח להתרסקות של החברה הישראלית, אלא אם נרים ראש ונבין שבעוד שלושה עשורים לערך, רוב רובם של 189 אלף ניצולי השואה בישראל כבר לא יהיו איתנו.

על פי נתונים רשמיים שפרסמה הקרן לרווחת נפגעי השואה כל 45 דקות ניצול שואה נפטר, יותר מאלף ניצולי שואה נפטרים בכל חודש וגילם הממוצע של אלו שחיים בינינו, חלקם בעוני מחפיר, עומד על 85. מבין 189 אלף ניצולי שואה החיים כאמור בישראל, 45 אלף מהם מתחת לקו העוני. לפי הדו"ח, העוסק במצב הניצולים בישראל, בשנה האחרונה הורע מצבם הכלכלי של הניצולים – 30% מהם דיווחו כי נאלצו לוותר על מוצרי מזון ו-25% על תרופות וטיפול רפואי עקב מצבם הכלכלי.

מסקר עדכני עולה כי כמעט מחצית מהצעירים בישראל עד גיל 29 (46%) העידו כי אינם מכירים ולא הכירו ניצול שואה. בהתאם לכך, 46% מהניצולים מאמינים כי הדורות הבאים בישראל לא יזכרו את השואה לאחר מותם, עלייה של 9% לעומת השנה שעברה. זאת, לעומת 31% מהציבור הכללי שסבורים כי הדורות הבאים לא יזכרו את השואה כשכבר לא יהיו ניצולי שואה בחיים.

על פי כל הפרמטרים, עדיין יש לנו "חלון הזדמנויות" לשפר את המצב,  אנחנו חייבים להתעורר (כולל אני), לקחת את הילדים שלנו לפגוש ניצול שואה ואפילו לאמץ אחד מהם על בסיס קבוע. הרי בעוד שלושה עשורים לערך נוכל לספר בגאווה לנכדים שלנו, על כך שהיינו הדור האחרון שזכינו לפגוש מקרוב, באופן מוחשי, את אחרוני ניצולי השואה ששרדו את התופת.

מה שכן, נצטרך גם לספר לנכדים שלנו שהיינו חלק מהעם היושב בציון שנתן יד לכך ש-50 אלף ניצולי שואה חיו בדור שלנו מתחת לקו העוני, בבדידות מפחידה, בקור וברעב. הניצולים האמיצים בעצם חווים על בשרם ניסיון השמדה נוסף.

ניצולי השואה שהיו גיבורי היומיים האחרונים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, שהיו אהובי הפוליטיקאים הצבועים שהרעיפו עליהם אהבה ומילים שמאחוריהן אין כלום ושום דבר, יחזרו מחר לחיים הרגילים, חיים עלובים בהם אותם פוליטיקאים ואלה המקבלים את ההחלטות במדינה, רואים בהם נטל על החברה הישראלית. חלק מאותם ניצולי שואה כבר מתקשים לזכור את התופת והייסורים שעברו בימי השואה הארורים, הם צריכים להתעסק בהישרדות כאן בארץ הקודש – האם לקנות עוף לשבת או אולי כדורים חיוניים? עצוב.

יש לנו עוד הזדמנות לתקן את המצב, כל אחד בחלקת האלוהים שלו. זה לא צריך להיות מורכב מידי או מסובך מידי, פשוט למצוא ניצול שואה בסביבה שלנו, ולנסות לשמח אותו, להקשיב לו ואם יש אפשרות, גם להעניק לו. הרווח שלנו יהיה עצום, בעיקר כלפי החינוך של דור ההמשך שלנו.

שבת שלום!

אולי גם זה יעניין אותך