בגילי המופלג הם כבר לא שואלים אותי, נכון פה ושם הם עוד מנסים. אבל מצד שני הם יודעים שאני עונה, אז הם הפסיקו. למזלם… כן אני מדבר על כל קרובי המשפחה, שבדרך כלל הם מיותרים, שנקרא להם בשם "דודה" או "דוד" (למרות שזה בדרך כלל דודה, או בסגנון, אבל אין לי כח להסתבך גם עם ארגוני הנשים. יש לי מספיק גם ככה על הראש), שכל תפקידם כך נראה בעולם הזה, הוא להציק ולשאול את הפנויים והפנויות שבנינו, או הגרושים והגרושות שבנינו, למה אנחנו עוד לבד? כאילו ראו יבלת ואמרו לעצמם: "איזה כיף הנה יבלת, בואו נקפוץ להם עליה ונכאיב קצת".

אנחנו לבד כי ככה. כי אנחנו לבד. עכשיו מה את רוצה "דודה"? קודם כל זה לא עניינך, אח"כ זה לא עניינך ובסוף, זה בטח ובטח לא עניינך. עכשיו תתקדמי ותחנקי מהחרוסת ברשותך, או מכל משהו אחר שאת מכניסה לפה (ואת יכולה לבחור מאיזה מאכל להיחנק). באיזו חוצפה יש לאנשים האלה לשאול אותנו, מה אנחנו עושים עם חיינו? אז אם זה כך, הרי שהגיע הזמן להשיב מלחמה.

קודם כל נעשה סדר, הפעם תרתי משמע (כאילו סדר פסח וכזה? הבנתם. משחק מילים, לא משהו. טוב ניסיתי. לא משנה הלאה.) כמה פעמים שואלים/שאלו אותנו אנחנו אלה שאינם בזוגיות או לא נשואים את השאלה הזו של בני זוג. לצערי ככל שאנחנו קצת פחות צעירים לטעמה של "הדודה" השאלה מתחדדת ונוקבת יותר, תוך שהיא משתמשת במקצועיות מדהימה של רכילאית דרגה 5. כאילו בעצם השאלה "הדודה" בעצם דואגת לנו. "למה אתם לבד"? היא תקשה ולא תרפה כמו אנקונדה שהרגע גילתה טרף קל. אז אם יש להם את "הגוואווס" (תעשו גוגל לספרדית. זה יוצא ביצים), לשאול אותנו ישירות למה שלא נענה להם? הרי אם אנחנו לא נענה, הם ישבו אחר כך על קרוב משפחה מדרגה ראשונה, קרי אמא או אבא, תוך שהם כאילו עוזרים ברחיצת הכלים, או ההגשה, בכדי לשאול את השאלה שבעצם מעניינת אותם לא אותנו. או אם נדייק בפנים עמוק מכאיבה לנו.

אנחנו בדרך כלל לא יודעים מה לענות בשאלה, מקשקשים כמה מילים לא מובנות אפילו לנו, מחייכים ומקווים שהאדמה תבלע אותנו, או עדיף את "הדודה". שם אולי היא תקבל תשובה. אבל זה לא קורה, אנחנו נשארים עם המבוכה, במיוחד שה"דודה" הלא נחמדה בסיום אותה שאלה מחבקת את הילדים של האח/אחות שלנו או קרוב משפחה אחר, או עוברת לשאלה לא קשורה לבן בת הזוג של מישהו שהגיע לא לבד, או נשוי, באותו השולחן, ובזה נעצה סופית את הסכין. כולל סיבוב חד.
אז די. הגיע הזמן לענות. הגיע הזמן לא לשאול את עצמנו למה באנו. לשאול אותה למה היא באה? לשאול אותה (טוב או אותו. אם זה דוד) למה היא רעה, האם היא מפרנסת מזה, או שזה סתם תחביב שסיגלה לעצמה. אחד אוסף נניח בובות והיא אוספת אויבים. הגיע הזמן שנגיד לדודה פשוט את האמת בפניה ורצוי לפני כולם ובקול רם. מאוד רם.

מה להגיד? אהה זה פשוט להגיד: "אנחנו לבד דודה כי אנחנו לא חייבם לך דין וחשבון, גברת "דודה" לא נחמדה. אנחנו לבד כי אם היינו עם מישהו או מישהי לא היינו לבד. אז הגיע הזמן "דודה" (שוב דגש בדלת) או להגדיל את מספר המשקפיים שלך או להקטין את מספר המילים המיותרות שאת מוציאה מהפה". כן , כן ככה, בלי חשבון. תאמינו לי בשולחן הסדר הבא היא כבר לא תשאל למה אתם לבד, או טוב מכך, יש סיכוי לא קטן שהיא לא תגיע.
אהה יש את סוגיית ההורים שיגידו לכם שככה לא מדברים. אז תענו בקצרה: "נכון ככה לא מדברים. שמעתם דודה? המסר יעבור. אפשר להוציא את הסכין מהגב. תודה.

אותי כבר כמו שאמרתי, לא שואלים. נראה לי מפחדים מאז גרמתי "לדודה" לעזוב בזמן הסדר כשהעזה לשאול אותי את זה. אגב אחרי שהלכה, היה יותר אוכל לכולם וגם חיממה לא רע את הכסא (כן ישבתי במקומה. מה לא? ככה זה שמישהו מנצח מישהו אחר, לוקח לו את השטח). מצד שני, אני גם הרבה פעמים מוותר על התענוג ולא מגיע בכלל לסדר, אבל זה כבר משהו אחר, קיצוני מידי.

הטור הזה נועד עבורכם. אני לכם לפה. אתם כל מישהי או מישהו שהם לבד ובא להם לחגוג את הסדר עם בני משפחה ולא בא להם להתמודד עם שאלות שמבחינת" הדודה" הן שאלות קיומיות, כאילו כל היקום מחכה לתשובה הזו בכדי להמשיך להסתובב סביב צירו וסביב השמש ועד שלא תענו, אז שמש בגבעון דום וירח בעמק… של הדודה.

אל תרגישו לא נח, במיוחד אתן בנות, אבל לא רק. אם הדודה שאלה את השאלה בקול רם לפני כולם, אז היא ראויה לתשובה לא פחות ישירה לפני כולם. תהיו תיקו בלעשות בושות. כן, ככה בלי חשבון. לכו על זה. עשיתי את זה, תאמינו לי זה משחרר, זה עושה טוב בכל הגוף. רק הצמרמורת שזה עושה שווה את זה. תנסו.
ובכלל אני מאלה שלא מבין למה כל ההכנות הבלתי פוסקות הבלתי מובנות של שעות על גבי שעות על גבי הוצאות כספיות, על גבי עמידה בסופר בתורי ענק, על גבי דחיפת עגלות עמוסות לקראת הסדר, אם הכל נגמר בשעתיים בודדות ועוד דודה אחת חוצפנית? תעשו מה שאני עושה, אני בודק אילו סדרות משדרים באותו היום בערב החג בטלוויזיה, סוגר לי שתי מצות עם שוקולד למריחה ומתענג. אהה ואני לא שואל את עצמי למה אני לבד?

בנינו אני שואל. אבל את תשובה אני שומר לי… לא לשום דודה שלי.