אני אתחיל בזה שאני לא עושה חשבון לאף אחד. באמת. אל תכעסו, אלה חיי, אחיה אותם איך שאני רוצה, אני לא נשוי. זה לפעמים חיסרון, בדרך כלל יתרון. תמיד יהיה מי שיגיד שאני כזה וכזה וכזה… התרגלתי, האמת לא מפריע לי כבר (רציתי להגיד לא מזיז לי). אחרי שאמרתי את זה, אתם יכולים להגיד מה שתרצו על הטור הזה, שהולך להיות לא פשוט בכלל. כרגיל. נפשי על שולחן הניתוחים של החיים. בטור הכל כך אישי שלי.

יאללה נתחיל.

במשך 8 החודשים האחרונים הייתי במערכת יחסים לא ברורה עם מישהי שהיא כמחצית שנות חיי. אני בן 50, כמו שקוראותיי וקוראיי היקרים יודעים (ואני נראה  נהדר!! ועובד קשה בשביל זה, לא כולל צביעת שיער). זה התחיל משום מקום. נתתי הרצאה בנושא חברתי מסוים, בסיומה ניגשה אליי בחורה צעירה כבת 25 ויפה יפה, וסיפרה לי שמזמן לא שמעה הרצאה כזו ויש לה מה להגיד לי, ואם ארצה לשמוע אז הטלפון שלה מצורף.

מאחר ואני כבר לא בן 15 לצערי, הבנתי שהגברת הצעירה מעוניינת בקשר מסוים. התלבטתי מאוד, לא כי זה משהו שאינו חוקי או מוסרי, אבל עדיין אמרתי לעצמי האם יש סיכוי לדבר כזה? אבל אני לא מכיר הרבה אנשים, גרושים (כמוני) או נשואים, שהיו אומרים לא. התלבטתי מאוד, אבל אחרי תקופה מסוימת התחלנו לדבר. השיחות קלחו, היא שטפה אותי עם הרוח הצעירה שלה, הצחקוקים שלה והעובדה שהיא הייתה נטולת "שמלת כלה" בכל שיחה ודיברה בהתלהבות על החיים מהצד היפה ונתנה לי הרגשה שהיא מעריצה אותי. יודעים מה, אולי לא מעריצה, אבל בהחלט מאוהבת במח שלי… וגם במראה. מה קרה גם במראה? ולא אל תתחילו לקשקש שהיא רצתה את הכסף שלי, זה לא נכון כי פשוט… אין לי כסף (לכו תשלמו מזונות לשתי נשים, נראה אתכן מה יישאר לכם).

לשקר לכם? להגיד לכם שזה לא עשה לי לאגו משהו, אז בוודאי שכן. לא העזתי להיפגש איתה. רציתי לא העזתי. בסוף זה קרה. לא אכניס אתכם לפרטים (למרות שאתם מתים לדעת), אבל אני מאחל לכל אחד מכם לעבור את מה שאני עברתי איתה. בחלומות שלכם זה לא קורה. ככה זה היה במשך כמה חודשים. קשר עם בחורה צעירה שעשתה אותי שמח, שהכניסה לי לא רק את גופה לסיפור, אלא גם את נפשה הצעירה ואני "נדבקתי" בזה.

אף אחת לא עניינה אותי. רק היא היא והיא. לא מצאתי עניין לענות לבחורות אחרות והיו כאלה. בשלב מסוים התחלנו גם לצאת באופן גלוי למקומות. ראיתי את המבטים של האנשים ש"מרכלים", זה הפריע לי, אח"כ התרגלתי, כי בסופו של לילה לא איתם הלכתי למיטה. אז זה לא עניין אותי באמת יותר מחמש דקות אחרי שיצאנו מקום הבילוי. הייתי מאושר. הרבה זמן לא הייתי מאושר כך.

אל תדאגו, אין סוף טוב בסיפור… תהיו רגועים. ככל שהזמן עבר היא החלה למצוא תירוצים למה לא להגיע. הכנתי את עצמי לזה מזמן כי ידעתי שאין לזה באמת סיכוי, אבל בפנים עמוק לא רציתי שזה ייגמר. אז מה אם הכנתי את עצמי לזה, על מי אני עובד, היא הייתה חסרה לי, אבל הבנתי שזה נגמר. לפני זמן לא רב היא חידשה את הקשר במלוא עוצמתו, או כך חשבתי. היא סיפרה לי שהיא יוצאת לבת דודתה בצ'ילה וכשתחזור היא רוצה לחזק עוד יותר את הקשר.

חיכיתי שתחזור. הלב שלי חיכה. כן אני איש חזק גדול מנוסה, התאהבתי. לא הייתה לי שליטה על זה. נפלתי בחיקה. מה רבה הייתה הפתעתי כשגיליתי בדרך לא דרך שלא צ'ילה ולא נעליים, לא בת דודה ולא קוזינה. היא טסה לווגאס וכנראה לא לבד. אמרתי לה דברים נוראיים כשגילתי זאת. לא בגלל שרציתי, אלא בגלל שהרגשתי שאני חוטף "בוקס בנפש". איך קמה ועשתה לי את זה. למה השקר? היא הכחישה שהיא בווגאס, הוסיפה עוד קצת שקרים שלא באמת עברו את סף האמת שלי, אבל לבסוף הבינה שאני לא משה פראייר, אלא רק משה סידי ואישרה זאת, תוך שהיא חוסמת אותי ואת האפשרות ליצור איתה קשר.

מה אגיד לכם, שבועיים לא נרדמתי. אמיתי. אני תמיד אמיתי בטורים שלי. חיכיתי שתחזור. חיכיתי להודעה. ההודעה הגיעה. היא הייתה הודעה לקונית "לא רציתי שתדע את האמת כי ידעתי שיכאב לך ועוד כמה שקרים שלא היה כלום בחו"ל ובלה בלה בלה". עניתי לה בצורה הכי מגעילה בעולם, אבל הבנתי שמה שנותר לי זה רק הכבוד שלי. הבנתי "שהפסדתי" אותה  לאחר. רציתי להגיד לה תודה על התקופה הזו, אבל לא הנפש שלי דיברה, אלא האגו שלי והאגו שלי מה זה לא מדבר יפה.

כן, אני יודע שבשלב הזה יש מי שאומר בלב או בקול רם "מגיע לך". מה חשבת שהיא תהיה שלך לנצח? לא. האמת כן. אבל דבר אחד אני רוצה להגיד ולא הספקתי להגיד לה, כי כעסתי עליה. אם הייתה לי אפשרות לחזור על "הטעות" הזו שוב איתה, הייתי חוזר עליה. לא יוצא לאדם להיות מאוהב הרבה בחייו, לי זה קרה פעמיים. איתה זו הייתה פעם השנייה.

וכן יקירי, למרות שחלק מכם אולי שמח לאידי, אני מאחל לך 8 חודשים כאלה של שיכרון חושים… ולה? לה אני מאחל שתמצא את ההרגשה המופלאה שנתנה לי… גם אם זה היה לזמן קצר.