ראשי / קצרים / עדי מדינה? המדינה מחפשת חיים קלים ויוקרה, וכולנו נשלם את המחיר

עדי מדינה? המדינה מחפשת חיים קלים ויוקרה, וכולנו נשלם את המחיר

יום אחד בלבד לאחר ששוחרר למעצר בית, הבשילו באורח פלא המגעים לחתימתו של ניר חפץ על הסכם עד מדינה. יועץ התקשורת לשעבר אמור ככל הנראה למסור עדות בענייניו של בנימין נתניהו. הכותב, עו"ד עדי כרמלי, הינו קצין משטרה לשעבר וכיום בעל משרד עורכי דין מוביל בתחום המשפט הפלילי המפעיל שני סניפים, בתל אביב וביבנה.
צוות האתר | יום שלישי - 06/03/18 - 11:12
צילום: פלאש 90

יום אחד בלבד לאחר ששוחרר למעצר בית, הבשילו באורח פלא המגעים לחתימתו של ניר חפץ על הסכם עד מדינה. יועץ התקשורת לשעבר אמור ככל הנראה למסור עדות בענייניו של בנימין נתניהו, ויש מי שמגדירים את המהלך כ"מכת מחץ" לקו ההגנה של ראש הממשלה.
אולם בטרם אתם יוצאים במחיאות כפיים למשטרת ישראל ולחוקרי הרשות לניירות ערך, חשוב להבין שריבוי עדי המדינה בשנים האחרונות עלול להיות אליה וקוץ בה. למעשה, המשמעות האמיתית של הדברים היא שהמשטרה מחפשת חיים קלים על חשבון הציבור. ייתכן שאף תוך רדיפה פסולה אחר יוקרה תקשורתית וציבורית, שאנו כחברה נשלם את המחיר.

התיק המסובך פוצח? תחשבו שוב
המעבר של המשטרה לשיטה מרכזית שבה כמעט בכל חקירה צץ לפתע עד מדינה יוצקת תוכן בביטוי הידוע ש"יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". במקום שהמשטרה תעשה את מלאכתה נאמנה, ותשקיע משאבים ב"עבודת משטרה קלאסית", החקירה מתחילה מראש על ידי חיפוש אובססיבי אחר עד מדינה.

כל המאמצים מושקעים לאיתור החשוד שמוגדר בתור החוליה החלשה, ולאחר מכן לשבירתו והפיכתו ל"עד מדינה". שלום איסוף ראיות, להתראות מודיעין ותצפיות, אל תזכירו מעקבים ואל תדברו על ניתוחים מקצועיים. יש לנו פטנט שמזכה בכותרות מחמיאות על "פיצוח" תיקים סבוכים.

כעורך דין המתמחה במשפט פלילי, ובתור מי ששירת שנים רבות כקצין משטרה, חשוב לי להתריע בפני התופעה. נכון, אין ספק שישנם תיקים שבהם עדי מדינה, כאשר הם נבחרים בקפידה וכמוצא אחרון בהחלט, יכולים לסייע במיצוי הליך פלילי לטובת הציבור. אך מה שאנו רואים לנגד עינינו הוא ההפך הגמור מכך. המשטרה אימצה מתודולוגיה מסוכנת שחותרת תחת המהות של מוסד עדי המדינה, ושעלולה לרוקן אותו מכל תוכן. ההשלכות יהיו קריטיות עבור כולנו, הן כחברה מתוקנת והן מבחינה מוסרית.

חשוב להבין, כשהמשטרה חוסכת מעצמה את ה"טרחה" שבפעולות חקירה מקצועיות, ומכוונת את עבודתה למציאת עד מדינה אפקטיבי, ההליך הפלילי הופך למרמס. הליך פלילי הוגן, שמהותו הינה חקר האמת ומיצוי דין עם עבריינים, הוא אבן היסוד של כל חברה דמוקרטית מתקדמת. כשהערכים הללו הופכים לאות מתה תחת מוסד עד המדינה, קצרה הדרך לפגיעה אנושה בחברה.

/ עו"ד עדי כרמלי

יורים את החץ ואז מסמנים את המטרה
קחו לדוגמה את כלי המעצר. במקום שמעצרו של אדם ישמש לתכליות שנקבעו לו בחוק ובפסיקה (קרי, מניעת ביצוע מעשים פליליים נוספים או שיבוש הליכי חקירה), המעצר הופך לחלק בלתי נפרד מלוחמה פסיכולוגית לשבירת החשוד והפיכת עבריין לעד מדינה.
הדוגמאות זועקות לשמיים. ניר חפץ משתחרר מבית המעצר המעופש שהותיר בגופו שלפוחיות, וחותם בתוך פחות מ-24 שעות על הסכם עד מדינה, ושלמה פילבר חוצה את הקווים ומועבר אחר כבוד למעצר בתנאים משופרים במתקן משטרתי. הוסיפו לזה את הנתונים הרשמיים של המשטרה שמדברים על כ-69,000 מעצרים בשנה, שכ-33% מהם מסתיימים ללא כתב אישום (ומרביתם ללא מאסר בפועל גם אם מוגש כתב אישום), והרי לפניכם התמונה במלואה.

יתרה מזו, למשטרה יש אוטונומיה מוחלטת לקבוע היכן העצורים יוחזקו. בימים שבהם עד מדינה הוא חזות הכל, הקביעה הזו איננה תמימה. ברצותה תחזיק המשטרה את עד המדינה הפוטנציאלי בבית המעצר הקשה ביותר, צמוד לשוהים בלתי חוקיים ועבריינים כבדים, וברצותה תעבירו למתקן משטרתי בתנאים משודרגים. יורים את החץ ואז מסמנים את המטרה.

ובכן, זה לא נגמר כאן. מוסד עד המדינה שמסייע לכאורה להגיע לחקר האמת הינו חרב פיפיות לערך החשוב הזה במשפט הפלילי. מכיוון שעד מדינה לא יכול להיות שותף מרכזי לעבירה, על מנת להביא את ההסכם עמו לאישור הגורמים הרלבנטיים, המשטרה לא תבחל באי השלמת החקירה והצגת עבריינים כבדים ומשמעותיים כשותפים מינוריים בלבד. "דגי רקק" שנועדו לכאורה להפיל את ה"לוויתן הגדול", ושלפי האינטרס הציבורי אפשר למחול להם ולהפחית את עונשם (עד כדי ביטולו). מיותר לציין שהאינטרס הציבורי הזה נבחן בחדרי חדרים ואיננו נתון לפיקוח ציבורי או ביקורת.

דהיינו, לא רק שעד המדינה זוכה לטיהור והלבנה (למצער מהעבירות החמורות המיוחסות לו), אלא שהמשטרה אף נוקטת בזהירות בכדי לא לחשוף אותו יותר מדי. המניפולציה הזו נעשית בראש ובראשונה על המערכת, אבל הדיה מורגשים בחברה כולה.

כולם מקליטים את כולם
חמור מכך, המסר יורד לציבור במהירות. אנשים מקליטים זה את זה, סכסוכים עסקיים מתועדים ומאוחסנים בכספות, האזנות סתר הפכו לעניין שבשגרה ואפילו הדחות לדבר עבירה כ"אמצעי ביטחון" אינן מחזה נדיר.

שאלו את עצמכם. האם זו החברה שאליה אנחנו שואפים? מקום שבו יחסים עסקיים ואישיים מתועדים באובססיביות בכדי לשמש כ"נשק" (או "מגן") בעת הצורך? מדינה שבה החבר של היום הוא האויב של מחר? משטרה שבמקום לחקור מחפשת קיצורי דרך הרומסים את ההליך הפלילי עד דק? פיצוחי תיקים "יוקרתיים" שכל כולם לוחמה פסיכולוגית בבתי מעצר מעופשים?

בתור עורך דין פלילי המבלה ימים ולילות בבתי משפט (וכן בבתי מעצר ובתי כלא) אני מבטיח לכם, אנחנו לא. היום זה בתקשורת, מחר זה עלול להיות כל אחד מאיתנו.

הכותב, עו"ד עדי כרמלי, הינו קצין משטרה לשעבר וכיום בעל משרד עורכי דין מוביל בתחום המשפט הפלילי המפעיל שני סניפים, בתל אביב וביבנה.

אולי גם זה יעניין אותך

עדי מדינה? המדינה מחפשת חיים קלים ויוקרה, וכולנו נשלם את המחיר

יום אחד בלבד לאחר ששוחרר למעצר בית, הבשילו באורח פלא המגעים לחתימתו של ניר חפץ על הסכם עד מדינה. יועץ התקשורת לשעבר אמור ככל הנראה למסור עדות בענייניו של בנימין נתניהו. הכותב, עו"ד עדי כרמלי, הינו קצין משטרה לשעבר וכיום בעל משרד עורכי דין מוביל בתחום המשפט הפלילי המפעיל שני סניפים, בתל אביב וביבנה.
צוות האתר | יום שלישי - 06/03/18 - 11:12
צילום: פלאש 90

יום אחד בלבד לאחר ששוחרר למעצר בית, הבשילו באורח פלא המגעים לחתימתו של ניר חפץ על הסכם עד מדינה. יועץ התקשורת לשעבר אמור ככל הנראה למסור עדות בענייניו של בנימין נתניהו, ויש מי שמגדירים את המהלך כ"מכת מחץ" לקו ההגנה של ראש הממשלה.
אולם בטרם אתם יוצאים במחיאות כפיים למשטרת ישראל ולחוקרי הרשות לניירות ערך, חשוב להבין שריבוי עדי המדינה בשנים האחרונות עלול להיות אליה וקוץ בה. למעשה, המשמעות האמיתית של הדברים היא שהמשטרה מחפשת חיים קלים על חשבון הציבור. ייתכן שאף תוך רדיפה פסולה אחר יוקרה תקשורתית וציבורית, שאנו כחברה נשלם את המחיר.

התיק המסובך פוצח? תחשבו שוב
המעבר של המשטרה לשיטה מרכזית שבה כמעט בכל חקירה צץ לפתע עד מדינה יוצקת תוכן בביטוי הידוע ש"יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". במקום שהמשטרה תעשה את מלאכתה נאמנה, ותשקיע משאבים ב"עבודת משטרה קלאסית", החקירה מתחילה מראש על ידי חיפוש אובססיבי אחר עד מדינה.

כל המאמצים מושקעים לאיתור החשוד שמוגדר בתור החוליה החלשה, ולאחר מכן לשבירתו והפיכתו ל"עד מדינה". שלום איסוף ראיות, להתראות מודיעין ותצפיות, אל תזכירו מעקבים ואל תדברו על ניתוחים מקצועיים. יש לנו פטנט שמזכה בכותרות מחמיאות על "פיצוח" תיקים סבוכים.

כעורך דין המתמחה במשפט פלילי, ובתור מי ששירת שנים רבות כקצין משטרה, חשוב לי להתריע בפני התופעה. נכון, אין ספק שישנם תיקים שבהם עדי מדינה, כאשר הם נבחרים בקפידה וכמוצא אחרון בהחלט, יכולים לסייע במיצוי הליך פלילי לטובת הציבור. אך מה שאנו רואים לנגד עינינו הוא ההפך הגמור מכך. המשטרה אימצה מתודולוגיה מסוכנת שחותרת תחת המהות של מוסד עדי המדינה, ושעלולה לרוקן אותו מכל תוכן. ההשלכות יהיו קריטיות עבור כולנו, הן כחברה מתוקנת והן מבחינה מוסרית.

חשוב להבין, כשהמשטרה חוסכת מעצמה את ה"טרחה" שבפעולות חקירה מקצועיות, ומכוונת את עבודתה למציאת עד מדינה אפקטיבי, ההליך הפלילי הופך למרמס. הליך פלילי הוגן, שמהותו הינה חקר האמת ומיצוי דין עם עבריינים, הוא אבן היסוד של כל חברה דמוקרטית מתקדמת. כשהערכים הללו הופכים לאות מתה תחת מוסד עד המדינה, קצרה הדרך לפגיעה אנושה בחברה.

/ עו"ד עדי כרמלי

יורים את החץ ואז מסמנים את המטרה
קחו לדוגמה את כלי המעצר. במקום שמעצרו של אדם ישמש לתכליות שנקבעו לו בחוק ובפסיקה (קרי, מניעת ביצוע מעשים פליליים נוספים או שיבוש הליכי חקירה), המעצר הופך לחלק בלתי נפרד מלוחמה פסיכולוגית לשבירת החשוד והפיכת עבריין לעד מדינה.
הדוגמאות זועקות לשמיים. ניר חפץ משתחרר מבית המעצר המעופש שהותיר בגופו שלפוחיות, וחותם בתוך פחות מ-24 שעות על הסכם עד מדינה, ושלמה פילבר חוצה את הקווים ומועבר אחר כבוד למעצר בתנאים משופרים במתקן משטרתי. הוסיפו לזה את הנתונים הרשמיים של המשטרה שמדברים על כ-69,000 מעצרים בשנה, שכ-33% מהם מסתיימים ללא כתב אישום (ומרביתם ללא מאסר בפועל גם אם מוגש כתב אישום), והרי לפניכם התמונה במלואה.

יתרה מזו, למשטרה יש אוטונומיה מוחלטת לקבוע היכן העצורים יוחזקו. בימים שבהם עד מדינה הוא חזות הכל, הקביעה הזו איננה תמימה. ברצותה תחזיק המשטרה את עד המדינה הפוטנציאלי בבית המעצר הקשה ביותר, צמוד לשוהים בלתי חוקיים ועבריינים כבדים, וברצותה תעבירו למתקן משטרתי בתנאים משודרגים. יורים את החץ ואז מסמנים את המטרה.

ובכן, זה לא נגמר כאן. מוסד עד המדינה שמסייע לכאורה להגיע לחקר האמת הינו חרב פיפיות לערך החשוב הזה במשפט הפלילי. מכיוון שעד מדינה לא יכול להיות שותף מרכזי לעבירה, על מנת להביא את ההסכם עמו לאישור הגורמים הרלבנטיים, המשטרה לא תבחל באי השלמת החקירה והצגת עבריינים כבדים ומשמעותיים כשותפים מינוריים בלבד. "דגי רקק" שנועדו לכאורה להפיל את ה"לוויתן הגדול", ושלפי האינטרס הציבורי אפשר למחול להם ולהפחית את עונשם (עד כדי ביטולו). מיותר לציין שהאינטרס הציבורי הזה נבחן בחדרי חדרים ואיננו נתון לפיקוח ציבורי או ביקורת.

דהיינו, לא רק שעד המדינה זוכה לטיהור והלבנה (למצער מהעבירות החמורות המיוחסות לו), אלא שהמשטרה אף נוקטת בזהירות בכדי לא לחשוף אותו יותר מדי. המניפולציה הזו נעשית בראש ובראשונה על המערכת, אבל הדיה מורגשים בחברה כולה.

כולם מקליטים את כולם
חמור מכך, המסר יורד לציבור במהירות. אנשים מקליטים זה את זה, סכסוכים עסקיים מתועדים ומאוחסנים בכספות, האזנות סתר הפכו לעניין שבשגרה ואפילו הדחות לדבר עבירה כ"אמצעי ביטחון" אינן מחזה נדיר.

שאלו את עצמכם. האם זו החברה שאליה אנחנו שואפים? מקום שבו יחסים עסקיים ואישיים מתועדים באובססיביות בכדי לשמש כ"נשק" (או "מגן") בעת הצורך? מדינה שבה החבר של היום הוא האויב של מחר? משטרה שבמקום לחקור מחפשת קיצורי דרך הרומסים את ההליך הפלילי עד דק? פיצוחי תיקים "יוקרתיים" שכל כולם לוחמה פסיכולוגית בבתי מעצר מעופשים?

בתור עורך דין פלילי המבלה ימים ולילות בבתי משפט (וכן בבתי מעצר ובתי כלא) אני מבטיח לכם, אנחנו לא. היום זה בתקשורת, מחר זה עלול להיות כל אחד מאיתנו.

הכותב, עו"ד עדי כרמלי, הינו קצין משטרה לשעבר וכיום בעל משרד עורכי דין מוביל בתחום המשפט הפלילי המפעיל שני סניפים, בתל אביב וביבנה.

אולי גם זה יעניין אותך