המדריך להורה המבולבל

בעידן הזה כולנו רוצים להיות חברים של הילדים שלנו, שוכחים שאנחנו ההורים שלהם. זה טוב להיות קרובים לילדים שלכם, אבל תתפלאו, הם רוצים שתהיו ההורים שלהם. אחרי 25 שנות חינוך ו-21 שנות הורות, קחו כמה עצות על הדרך. אח"כ לא תגלו פתאום דברים שלא ידעתם על הילדים, אלה שנמצאים דלת לידכם, אבל לפעמים בעולם אחר
משה סידי | יום ראשון - 11/02/18 - 12:28
חכם סידי

פעם כשהייתי צעיר ויפה (היום אני רק יפה), אמרו לי: "ילדים קטנים, צרות קטנות". הייתי נוהג לצחוק מזה. אמרתי מה הם מקשקשים… יותר קשה להחליף חיתול ולדאוג שלא תכאב להם הבטן. ילד גדול כבר מדבר, כבר אומר, הוא עצמאי, לא תלוי בי ויודע מה הוא רוצה. "מה אתם מבינים", הייתי מוסיף. האמת, הם צדקו. הבעיות עם ילדים שגדלים, בגיל העשרה, הן פי כמה וכמה קשות וגם התוצאות של הטעויות שלהם הן קשות יותר. אחרי 25 שנה כמחנך שרואה אינספור ילדים והורים, ועוד 21 שנה כהורה בעצמי, קחו כמה עצות שלא נתנו לי, לשאלות שלכם. אל תתביישו, אין גיל ללמידה או פג תוקף לעצות וזו גם רשימה חלקית.

נהיה חברים או הורים?

הדבר הראשון והחשוב ביותר שאתם חייבים, אבל חייבים לזכור, זה שאתם ההורים שלהם, לא הם שלכם. חברים יש להם כבר. לא אמרתי לריב איתם על כל פיפס, לא אמרתי לאבד את הקשר איתם. ממש לא, כן לקרב אליכם, אלה הילדים שלכם בסופו של דבר, אבל דברים שאתם חושבים שהם בגדר הגזמה, תעמידו קו אדום. אל תציבו קו אדום על משהו פעוט, אבל משהו שבעינכם הוא באמת מוגזם, אתם שם לעצור את זה. תתפלאו, למרות שיגידו לכם שאתם מגזימים, הם בעצמם רוצים שתציבו להם קו אדום.

 האם לחטט בדברים שלהם?

כן ולא. לא לחטט בכל דבר, אבל בהחלט להגיד להם כי אתם רוצים לראות את מה שכתוב בנייד ועם מי הם מתכתבים וגם להיכנס למחשב שלהם. זה לא רק כי אתם משלמים עבור הכל, אלא אם תבהירו להם מגיל צעיר שזה נעשה עבורם, כי הראשונים לעזור יהיו אתם. חלק מהם יקבלו זאת, אלה שלא יקבלו פשוט תבהירו להם כי יש כללים. לא נחטט לכם בכל דבר, אבל אנחנו רוצים לדעת עם מי אתם מדברים. כמה פעמים הורים לא ידעו שהילדים שיושבים בחדר ליד, נכנסים לאינטרנט ומדברים עם אנשים שלפעמים אינם יודעים בכלל מי הם, ולמעשה הילד נמצא אולי לידכם אבל בעולם אחר לגמרי.

 לחייב אותו לדבר אליי בכבוד או לוותר?

ברור. בשום פנים ואופן לא לוותר. לא לפתוח בקרב חפירות כאילו העולם חרב על כל מילה, אבל בצורה שקטה ואסרטיבית להגיד להם כי אליכם הם לא ידברו כך. אם זה יחזור, להפעיל סנקציה. בואו תראו איך הם מדברים למורה שהוא לא קרוב משפחתם, המורה שלא מוותר על כבודו יקבל הכי הרבה כבוד. אז אליכם? חשוב מאוד שגם אתם תחזירו כבוד. לא לדבר אל הילד גם בכעס במילים קשות. להעמיד אותו במקום אפשר גם בלי להעליב או לקלל. אבל אני יושב לפעמים באסיפות הורים ורואה איך ילדים מדברים להוריהם ואני מתבייש בזה. אני אגב לא מאפשר לילד כזה להמשיך לדבר ככה להורה ועוצר את זה מיד.

 לבדוק מי חבריהם?

בוודאי ובוודאי. מה זאת אומרת, לא מעניין אתכם לדעת עם מי הם יוצאים ומבלים? יתרה מכך, להתעקש שחבר, חברים, חברות, יעלו אפילו הביתה ותדברו איתם. חשוב מאוד מי האנשים שאיתם הם מבלים. החברים בגיל מסוים הופכים להיות לצערי יותר משמעותיים מאיתנו. אין מה להתבייש, גם אנחנו בעצמנו היינו כך. אבל בשום פנים ואופן אין להסכים שהמשמעות הזו של החברים שלהם אצלם, תביא אותם למקומות שאח"כ תצטרכו להוציא אותם משם.

 לבדוק לאן יצאו?

מה זאת אומרת לבדוק? ברור שכן. לבדוק לאן, עם מי, איפה זה ומתי יחזור. ברור וברור. הרי אתם לא חיים על אי בודד. גם הם לא. אתם צריכים לדעת איפה הילדים שלכם מסתובבים. יש כאלה שאפילו מוצאים דרכים טכנולוגיות בנייד של הילדים לדעת בכל רגע איפה הם. לא, אתם לא חברת בילוש. אבל כן, אתם כן ההורים שלהם. לא פעם ראיתם ילדים שמגיעים ברחוב למצבים נוראיים וההורים שלהם ישנים בבית שנת ישרים. ממש לא. אתם יכולים גם להתקשר או לסמס במהלך הבילוי ולשאול: "איפה אתם?". "הכל בסדר?" זה יעשה טוב גם לילד, תאמינו לי, שידע שמישהו דואג לו.

 להזכיר להם מי כאן בשבילם כל הזמן?

כן, כן וכן. זה מביא אותי לנקודה האחרונה והכי חשובה. הרי אתם תהיו שם עבורם. ברגע האמת, ברגע הצרה רק אתם תהיו שם לעזור להם. גם את זה חשוב להגיד להם. הרי בזמן צרה אמיתית רוב החברים שלהם, אם לא כולם, ייעלמו. חברים זה גם דבר זמני. תספרו להם על חברים שהיו לכם ובמהלך חייכם את רובם אתם כבר לא ראיתם שנים. מי נשאר עבורכם תמיד? ההורים. למי פניתם בעזרה מיידית וידעתם שתמיד יהיו שם עבורכם ולא משנה באיזה גיל? ההורים. חשוב שתדעו, איך שאתם מתייחסים להורים שלכם לפני הילדים שלכם, הם יתייחסו אליכם. גם זה טיפ חשוב מאוד. אני תמיד נוהג לשאול את הבנות שלי איפה הן, ולהוסיף שאם יש בעיה אני פה. הן יודעות את זה והן גם משתמשות בעזרה זו, אם הן צריכות.

אסיים במשפט שאני מאוד מאמין בו: "מעץ תפוחים לא נופלים אגסים…". חשוב שתדעו שכל מה שהילדים שלכם יהיו, זה מה שאתם הראתם להם, לטוב ולרע. תנסו למלא את התוכן הזה כבר מגיל צעיר, כשהם עדיין מסתכלים אליכם ועליכם בתוכן שימלא אותם לטובה. לא, אתם לא סופרמנים וסופרוומניות, מותר לכם לטעות, אבל הסך הכל חייב להיות חיובי. אח"כ שלא תגידו שלא אמרתי לכם, "שילדים קטנים זה צרות קטנות….".

אולי גם זה יעניין אותך