מדליקי המשואה שלי

בערב יום העצמאות ה-67 למדינת ישראל, משה סידי מציע להעמיד על במת מדליקי המשואות את ה"שקופים" שחיים בקרבנו, אלה שאף אחד לא סופר באמת * ולתפארת מדינת ישראל...

קראתי כתבה של איזה גברת נכבדה, או שהיא חושבת שהיא נכבדה, או שמישהו אמר לה שהיא נכבדה , על כך שבעבר הייתה בוועדה שקובעת מי ידליקו את המשואות ביום העצמאות. היא מאוד התרגזה (בעדינות כמובן, לא כמוני שמקבל ישר סיבוב…), שהתערב לה השר הממונה על הטקסים והסמלים (יש דבר כזה הייתם מאמינים? שר לענייני טקסים. יש אפילו וועדה כזו של שרים. וועדה!! איך עובדים עלינו. זה קורע אותי, בא לי למות מצחוק על חשבוננו, השר לעיניי טקסים חחח אני מת. רק חבל שהבדיחה על חשבון משלם המיסים, כלומר אנחנו…), נדמה לי דני נווה בזמנו שהחליט לתת בכח למישהו ממקורביו להדליק משואה ביום העצמאות.

הגברת הנכבדת, ששמה באמת לא חשוב, נעלבה הכיצד יכול דבר כזה לקרות? אז גברת נכבדה, מזלך שאני לא הייתי שם, אני הייתי עושה בלאגן כזה, שהייתם נעלבים כל השנה. ואצלי בלאגן זה בלאגן עם משטרות וכאלה (יפו מה לעשות…) ומיד אסביר.

טקס הדלקת משואות, הוא טקס שמסמל את סיום יום הזיכרון והתחלת יום העצמאות . זה טקס מאחד, מדליקים 12 משואות המסמלים את 12 שבטי ישראל (אל תדאגו אין בוחן בסוף, זה רק להשכלה כללית). כל שנה בוחרים נושא אחר כשהכוונה לאחד. השנה נבחרו "ישראלים פורצי דרך" (הייתי ממליץ על חבר שלי, הוא פורץ כל דבר גם שזה לא שלו…). הטקס, מסמל בקיצור את הישראליות שבנו.
אז עכשיו תשבו בבקשה, למה אני הולך לקבל את הקריזה המפורסמת של חכם סידי, ואני עומד להוציא את זה מהקרביים של החברה הישראלית. גברת נכבדת, הנה הרשימה שאני מציע. רשימה שמייצגת את הישראליות ואין מקום טוב יותר מאשר בימת יום העצמאות:

אצלי היה מדליק משואה החייל הקרבי הבודד שחוזר לאחר שקרע את התחת (מי אמר תחת? לא יפה זה עיתון מכובד…) ואין לו לאן לחזור. או החייל שנותן את נשמתו בצה"ל וכשהוא מגיע הביתה אין אוכל, אז הוא מעדיף להישאר בבסיס בפעם הבאה כי לא רוצה להיות נטל על הוריו.

אצלי הייתה מדליקה משואה, הגברת בביטוח לאומי, שב-28 בחודש, עומדת בפתח לקבל את הקצבה הכל כך נמוכה, שזה מאפשר לה למות בכבוד ולא לחיות בכבוד, בחסות המדינה, ובכל זאת היא סופרת את האגורות שמקבלת בחשש כי כל שקל זה אוכל.

אצלי היו מדליקים משואה, האדון ששוכב בבית החולים במסדרון כי אין מקום במחלקה כי היא מפוצצת וחולה כמו כל מערכת הבריאות שלנו. או האישה שמוותרת על תרופות לה או לילדים כי אין לה כסף ובטח לא לרפואה פרטית (מי ש"טחון" בכסף יודע מה זה שר"פ, שירותי רפואה פרטית. הוא לבית חולים לא מגיע, אצלו זה ישר לרופא פרטי).

אצלי היה מדליק משואה ההומלס ששוכב בתחנת האוטובוס, שהיא בתו ובחורף הוא עלול לקפוא למוות שם, או שהוא עומד בצומת לאסוף שקלים בשביל לחיות (עכשיו כל אחד ימציא סיפור על קבצן שהוא מכיר שהוא בעצם מיליונר. אז אין דבר כזה, חאלס עם הסיפור הזה) .

אשמור משואה להדלקה, לאבא שפוטר בבושת פנים מעבודתו לאחר שנים טובות שנתן מזמנו ומגופו ויושב עכשיו בבית ואוכל עצמו מבפנים, כי אין לו עבודה, אין מי שייקח אותו ואין לו פנים להראות בבית. כאילו הוא מצורע כי איזה בעל מפעל החליט לייבש את המפעל כי הוא מרוויח כמה מיליונים פחות מהמיליארד הרגיל שלו…

או הבחור הישראלי מהעדה האתיופית, ששוחרר לביתו לשבת או חזר מהאוניברסיטה ורצה להיכנס למועדון ואיזה סתומה או סתום (וסליחה על המחמאה) החליטו שהוא שחור מידי עבורם והם שולחים אותו בבושת פנים הביתה, שלא לדבר על בחור ערבי או דרוזי, הם יקבלו ברקס כבר בפתח המועדון מאותה "סלקטורית" עם 12 שעות לימוד…

עוד ידליקו אצלי משואה, הזוג הצעיר שאין לו דירה. שהוא רק יכול לחלום על דירה וגם אחרי שיתעורר מהחלום ימשיך לחלום לקנות דירה, כי רק בחלום יש לו דירה. כי צריך לדירה ממוצעת הון אישי של רבע מיליון עד 400 אלף שקל (לדירה לפי הוראות בנק ישראל שדואג לביטחון… הבנקים), ואת זה הם יכולים להשיג רק בחלום לאחר שיחלמו אחרי החלום על הדירה (הבנתם בקיצור). או הבחור בן השלושים פלוס, שגר אצל ההורים כי אין לו כסף לשכירות, כי על חדר מסריח אתה משלם הון ואף אחד לא מפקח על זה.

משואה יזכו להדליק אצלי האמא והילדה הקטנה שלה, שבקופה בסופר אין לה כסף לסוכרייה או ממתק שהילדה רוצה, כי יש בקושי כסף למצרכים שקנתה, כי החזירון העליון (סליחה התכוונתי חזירי האלפיון העליון) משתוללים במחירים על חשבונה ואין פיקוח על מצרכי יסוד (נו אתם יודעים, לחם, חלב, ביצים, גבינה… הדברים הברורים שאין בכל בית).

משואה נכבדת אשמור לניצול השואה שגר בבית שמזכיר כמעט את הבית שהיה לו בגטו, שהכל כמעט מתרסק ומתקלף ומסריח והבטיחו לו שיקבל מהמדינה עזרה, פיתרון כספי, תוספת לקצבה עלובה, שיחיה בכבוד, אבל עד אז הוא כבר ימות ואז באמת תיפתר הבעיה.

משואה חשובה תדליק, עובדת הקבלן שעובדת יותר שעות מאיתנו, אבל השכר שלה הוא שכר מינימום, וגם לא מפרישים לוה כמעט כלום לפנסיה (ואז היא תדליק אח"כ את המשואה של הגברת מהביטוח הלאומי, זוכרים?), ועוד מאיימים עליה כל שני וחמישי שיפטרו אותה (אגב בישראל במשרד האוצר, המציאו שם לעובדי קבלן "אאוט סורסין" מיקור חוץ, איזה שם יפה למילה ביזיון). תרגישו חופשי להוסיף כאן את המשואה שלכם. יש עוד עוולות רבות. כן וצריך דווקא בזמן הזה, ממקום של זרקור על האזרח בישראל, להתייחס לאנשים האלה, שזה בעצם כל אחד מאיתנו. הגיע הזמן שביום שמוקדש למדינה, לעם ישראל, יתייחסו באמת למה שצריך לתקן פה. השלטון, הנבחרים? הם תמיד ידאגו בכל כוחם מרצם וכספם… לעצמם (וזה בלי הבדל ימין, שמאל, מרכז. כאן כולם כנסת אחת…).

אל תתבלבלו. ישראל היא אחלה מקום לחיות, אני חולה על ישראל. כבר 48 שנה שאני רק איתה, לא מחליף אותה (בנינו, מי יקבל אותי…). לא רוצה להחליף אותה. כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי. אנחנו המקום הכי טוב במזרח התיכון לחיות בו, זה בטוח. אבל ויש אבל. הגיע הזמן שנראה קצת מה קורה מסביבנו קצת. כי אלה שבחרנו עיניהם סגורות… למרות האור "החזק" של המשואה.

וחכם סידי אומר: לתת זה יותר מלקבל…

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך