שלמה דמרי (73) עבד 40 שנה במחלקת הכספים בנמל אשדוד. הוא נשוי לרחל, יש לו שלוש בנות ועשרה נכדים. לפני כ-14 שנה פקדה את המשפחה טרגדיה נוראה. הבן אופיר (32) ז"ל נרצח בפיגוע בנמל אשדוד. מאז ששכלו את בנם, נפגעה בריאותם של רחל ושלמה, וההידרדרות במצבו של שלמה נמשכה עד שהגיעה כעת למצב בלתי הפיך.
כזכור, ב-14 במרץ 2004 שני מחבלים מתאבדים פלסטינים חגורים בחגורות נפץ, הצליחו לחדור לנמל למרות סידורי הביטחון במתחם. ב-16:20 שני המחבלים פוצצו את עצמם, האחד בבניין משרדים, והשני לאחר כמה רגעים על הגדר בכניסה לנמל. מעוצמת הפיצוץ נהרגו עשרה אזרחים, שמונה מהם עובדי הנמל, ונפצעו 16 אנשים.
אופיר ז"ל עבד בבית המלאכה. הוא היה חברו הקרוב של משה הנדלר ז"ל, שנרצח אף הוא בפיגוע. בני המשפחה סיפרו כי ברגע ששמעו על הפיגוע, הם ניסו להשיגו בטלפון, אך לשווא. "כלתי סיפרה לי שהיה פיגוע בנמל", משחזרת רחל את אותו יום נורא, "היא אמרה לי – אל תהיי היסטרית, הנמל עצום בגודלו. אבל אני נלחצתי, והתחלתי להתקשר אליו. גם בעלי אמר לי לא לדאוג, אבל הלחץ הלך וגבר. בשעה עשר בלילה דפקו בדלת, והבנתי שעומדים להודיע את הנורא מכל. מאותו הרגע, נהרסו חיינו". במותו, הניח אחריו אופיר אישה ושני ילדים, פעוטה בת שנה ו-10 חודשים ותינוק בן שבעה חודשים.
היגון נתן את אותותיו במצב הבריאותי של רחל ושלמה. זמן קצר לאחר האירוע הם לקו בסוכרת. מצבו של שלמה החמיר והסתבך עד כדי קריסתן המוחלטת של שתי כליותיו. תחילה עבר טיפולי דיאליזה פעמיים בשבוע, בהמשך הועלו הטיפולים לשלוש פעמים בשבוע ולאחרונה מצבו החמיר עד לכדי ארבעה טיפולים בשבוע. ומי שחושב שאחרי התחברות למכשיר דיאליזה, אפשר לחזור לשגרה של אדם בריא, טועה. "אחרי הטיפול אני הולך לישון", מספר שלמה, "זה מוציא ממני את כל הכוחות".
הרופאים פסקו כי שלמה בסכנת חיים, ועל מנת להציל את חייו, הוא זקוק להשתלת כליה באופן דחוף. המשפחה וארגון המשפחות השכולות נרתמו למאמצים. אשתו רחל עושה את מרב המאמצים, וכשאנו רוצים לשוחח עמו היא מעודדת אותו לגשת לטלפון.
"הוא נכנס לייאוש", היא אומרת, "ואומר לא פעם שנמאס לו לחיות. אני מנסה להיות חזקה בשבילו ולא להתמוטט, אבל צריך לראות אותו כשהוא חוזר מהטיפולים, כולו תשוש, נזרק כמו סמרטוט, בעייפות מוחלטת מבוקר עד לילה. אלה לא חיים, והייאוש כבד מנשוא".
"40 שנים עבדתי בנמל, הייתי בריא כמו שור, והגעתי למצב שבו אין לי שום תקווה", אומר שלמה, "היינו אנשים שמחים לפני האסון, אבל מאז שאיבדנו את אופיר, הגוף שלנו נשבר. אנחנו עוברים ארבע עשרה שנים של סיוט, נפשי וגופני, שלא נגמר. זה לא קל לאבד בן, ולא קל כשהגוף בוגד בנו ואנחנו קמלים. לא מגיע לאף אחד לסיים את חייו בעינוי ובסבל יומיומי. איבדתי את הכוחות לחיות כך".
שלמה אמנם מועמד להשתלה אך אי אפשר לדעת מתי תימצא כליה מתאימה לו, והאם יש ממתינים הממוקמים לפניו ברשימת ההמתנה להשתלה. שלמה בעל סוג דם O פלוס. מי שיכול לתרום לו כליה צריך להיות בעל סוג דם O ולא משנה אם הוא פלוס או מינוס. "אני פונה לציבור", אומר לנו שלמה, "אולי יש מישהו מתאים שמוכן לתרום כליה. בבית החולים בודקים התאמה, ואם הכול בסדר, ההשתלה מתבצעת כמה שיותר מהר. אני מקווה שבזכות הקוראים נמצא תורם מתאים".
"הסיוט הכי גדול שלנו הוא בחגים", מספרת רחל, "המשפחה כולה והנכדים האהובים פה, אבל אופיר איננו. התמונות שלו תלויות על הקיר, אבל הן לא מחזירות אותו לחיים. ועכשיו אני מרגישה שאני הולכת ומאבדת גם את שלמה. אנחנו מקווים שמישהו עם נשמה ייתן לנו קצת אור, יתרום לשלמה כליה ויאפשר לנו להמשיך לחיות".
בעלי סוג O המעוניינים לעבור בדיקת התאמה לתרומת כליה עבור שלמה, יכולים ליצור קשר עם רחל בטלפון 052-2748232 לתיאום בדיקה.
