החיים במינוס – לשנות קצת את הרגלי הצריכה

לא הגיע הזמן לשנות קצת את הרגלי הצריכה? הבנקים הרי מוכרים לנו בסופו של דבר כסף וצריך להחזיר הרבה מאותו הכסף, כולם חיים במינוס. עד מתי? והאם יש דרך לצאת מהמערבולת הזו? רמז, צריך מספריים וכרטיס אשראי...
משה סידי הידוע גם כחכם סידי
חכם סידי

אם יש משהו שאני לא אוהב, זה לשחק את החכם הגדול שיודע הכל. גם אני הרבה פעמים נותן עצה ומבין שנהגתי הפוך בחיי ממה שהרגע נתתי… זה לא חדש, זה קורה לכולם. אבל הפעם אני רוצה לשאול אתכם שאלה אישית, תענו לעצמכם ואחרי שתענו לעצמכם אתן לכם תשובה, שאיך אגיד לכם, אמרתי לעצמי והיא עזרה לי. מאוד. אפילו שינתה אצלי לא מעט.

אני כמו כל אחד כמעט מכם חייתי במינוס. חבילות של מינוס. כולה מורה בבית ספר. שכיר. כל פעם שנכנסתי לבנק הייתה הפקידה מחייכת מאוזן לאוזן (והיא באמת אישה חייכנית), ואומרת לי משהו בסגנון כזה: "מר סידי, אולי אפשר להציע לכבודו איזו הלוואה טובה? יש פה עסקה טובה לעובדי מדינה/רשות ציבורית/מנהל ממשלתי וכ"ו, בריבית מאוד נמוכה. קח לך 8 אלף 10 אלף, תחזיר במשך 3 שנים בריבית כמעט אפסית. זה שווה". ואני? אני הייתי מתפתה. הכסף היה נגמר אחרי חודש, החוב לא. ככה גם הציעו לי ולכם אני בטוח, כסף לרכב (אני סירבתי, אתם בוודאי שלא), לחו"ל, לשיפוץ ועוד… ועוד… ועוד…

שלא תתבלבלו לרגע. זה לא בגלל העיניים היפות שלכם (הן יפות. אני בטוח). הבנק רוצה למכור לכם כסף. תחשבו על סופרמרקט, רק של כסף. אחד כזה שרוצה "לדחוף" לכם עוד מבצע ועוד מבצע. רק שבמקום 2 שמפו במחיר אחד, או 5 במבה ואחד מתנה, הוא מוכר לכם כסף. אתם קונים ונכנסים למינוס. רגע,רגע, לא הכנסנו לזה את האשראי שקיבלתם לקנות בו דברים שאתם לא צריכים כי "אכול ושתה היום, כי מחר נמות". ככה כל החיים שלכם. מינוס אחד גדול. כמו מפלצת שכל הזמן הולכת וגדלה והבעיה היא שאתם מפטמים אותה.

אבל יום אחד אתם מקבלים טלפון מהבנק כי חרגתם מהאשראי וכי אתם צריכים לכסות את הכסף. "אולי עוד הלוואה"?, תציע הפקידה החייכנית ואתם בלית ברירה תיקחו. רק שהפעם רק בכדי לשלם לבנק. לא עבורכם. ככה נכנסתם למעגל שלא נגמר, למערבולת. חיים וכל מה שיש לכם הוא בעצם של הבנק או במינוס אינסופי.

עכשיו לכו תצאו מזה. כי הגיע "יום הדין" ואתם בחיים. לקחתם, לקחתם בזבזתם ובזבזתם ומה נשאר? כלום. סליחה, נשאר המינוס הענקי, שאתם צריכים לכסות. חלק מכם לא עומד בזה ושואל את עצמו איך הגיע למינוס הענק הזה? איך אישרו לכם. איך? כי הבנק הוא "הדיל" ואתם הצרכנים.

כן, גם אני הייתי שם. גם אני הייתי "נרקומן" של כסף. מצטער על ההשוואה. אבל הייתי כזה. הגעתי למינוסים שכל מה שעשית זה רק להחזיר ולהחזיר בכדי להקטינו, ומפלצת המינוס לא קטנה, רק גדלה. כבר לא עניתי לטלפונים מהבנק, כי לא הייתה לי תשובה. הפקידה החייכנית כבר לא הייתה כזו חייכנית ואמרה כי היא חייבת את הכסף. כי יחזירו לי דברים. אבל יש לשלם גן, בית ספר, משכנתא, רכב, טלוויזיה, חשמל, כבלים, גז, ארנונה, מים, מה? איך תחזירו? מצטערים הם יגידו לכם. בעצם אומרים לכם. אתם מכירים על מה אני מדבר, מכירים אבל בדרך הקשה.

תחזיקו חזק, יש פתרון. אני עשיתי אותו. לא, לא הלכתי לסדנא של כלכלה ברגע, או לקואצ'ר, אם כי אני לא נגדם. כל מה שיכול לעזור אני בעד. אני עשיתי דבר אחד. נכנסתי לבנק, אמרתי להם שאני לא יכול לעמוד בזה יותר, כלכלית וגם נפשית והשגתי פריסת תשלומים, שעלתה לי בהמון זיעה. דבר שני, עברתי את הכביש והלכתי לבנק הדואר (למרות התור והשירות הלא טוב. מניסיון, סורי). פתחתי חשבון שם. שם לא נותנים לך מינוס. מה יש לך עם זה תחיה. הוצאתי כרטיס אשראי דיירקט (שזה כסף ישיר מהבנק יורד. אין לך, לא יעבור. יש לך, יעבור). ורחמנא ליצלן למדתי לחיות עם מה שיש לי.
אח"כ לקחתי את כרטיס האשראי שלי. לקחתי מספריים (אם אין לכם, תבקשו מהשכן, גם הוא עשה את זה פעם אני בטוח…) וגזרתי את האשראי. עשיתי הוראות קבע למה שירד מהאשראי לפני כן, בבנק הדואר ומאז אני חי עם מה שיש. אין, אז אין. נקודה סימן קריאה. לא לוקח הלוואות, לא קונה כסף יותר משום בנק.

אני יודע שאתם כרגיל בחלק הזה אומרים שאני הוזה ואיך אפשר לחיות בלי מינוס ועם כסף מזומן. ואיך תקנה משהו שצריך לחלק לכמה תשלומים. א. לא אקנה. אם לא זה חיים ומוות לא אקנה עד שאתייצב כלכלית. ב. בנוסף, כשאתה משלם סכום במזומן אתה חושב על כל אגורה שיוצאת מכיסך ונעלמת מול עינייך. כי כשאתם קונים באשראי אתם לא רואים את הכסף, זה פסיכולוגי, אז לא אכפת לכם. נהפכו, כל מה שאתם עושים זה תפילה מהירה לאל הטוב שבמרומים שהכרטיס יעבור (למרות שבנינו אם הוא אוהב אתכם עדיף שלא יעבור…). אבל לא מבינים שאת הכסף שאתם לא רואים עכשיו, תראו מהר מאוד עוזב את החשבון ועוד עם ריבית של נושכי נשך. שוק אפור פראיירים לידם. ואין לי מילה טובה אחת על השוק האפור, אל תטעו.

כן יקיריי, זה אפשרי. תראו שבהתחלה זה יראה לכם כמו תרופה. מה, אי אפשר לבזבז ולחיות מעל "הפופיק"? מה, אי אפשר לקנות מה שרוצים? ההפך, קונים. רק מה שצריך. וחוץ מזה רק שתדעו שלכל תרופה מתרגלים. אח"כ הטעם לא כזה נורא.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך