עובד כבן 64 נקלע לשיחה כעוסה עם לקוח ועובד נוסף, ודקות ספורות לאחריה לקה באירוע מוחי (שבץ), שהתבטא בהופעה חדה של שיתוק פלג גופו השמאלי. העובד פונה לבית החולים ואושפז לזמן ממושך. כחצי שנה לאחר שביטוח לאומי סירב להכיר בו כנפגע עבודה, הוא תבע מבית הדין לשנות את ההחלטה. במענה לתביעה הביטוח הלאומי, טען שהאירוע לא היה קשור לעבודה והוא נגרם בשל מצבו הבריאותי של העובד, אשר סובל מיתר לחץ דם, סוכרת והיה בעברו מעשן כבד. לפיכך, אין קשר סיבתי בין הוויכוח אליו נקלע העובד במקום עבודתו לבין האירוע המוחי. מומחה רפואי, שמינה סגן הנשיאה של בית הדין לעבודה בתל אביב, השופט שמואל טננבוים, להכריע בשאלת הקשר הסיבתי, מצא כי על אף שלתובע היו גורמי סיכון רבים ללקות באירוע המוחי, הוויכוח בעבודה החיש את בואו, ולכן יש קשר סיבתי בין המקרה בעבודה לבין התפרצותו בסמוך לאחריו.

ואולם, תשובתו של המומחה לא הניחה את דעתו של הביטוח הלאומי, שביקש אסמכתא לטענת המומחה כי מצב של התרגזות, מתח או מועקה עלולים לגרום לאירוע מוחי מהסוג שאירע לתובע. המומחה השיב כי אמנם לא מצא מאמר על מחקר שמוכיח זאת, אך ציין כי יש הוכחות מחקריות לכך שהתרגזות גורמת לעליה חדה בלחץ הדם, ועלייה כזו מהווה גורם סיכון מובהק לקרע בכלי הדם, ומשם לאירוע מוחי.

הביטוח הלאומי שוב לא היה שקט וביקש מבית הדין להורות למומחה לתת חוות דעת נוספת, שתתבסס על מלוא החומר הרפואי שקיים בעניינו של התובע, או לחילופין למנות מומחה נוסף, אך השופט טננבוים הסביר כי כל החומר הקיים כבר הועמד לרשות המומחה – ודי בכך. מכל מקום השופט לא מצא עילה להחלפת מומחה או לשלילת חוות דעתו של המומחה הנוכחי, וקיבל אותה במלואה. נוכח כל האמור השופט קבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין האירוע המוחי, כך שהתובע יוכר בביטוח לאומי כנפגע עבודה וישולמו לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 שקל.