הנה אני אומר מראש, אני אחרי שתי מערכות נישואין. אז חסכתי לכם את הביקורת ואת "הציקצוק" כאילו מה אני מבין ואיך אני זה שמדבר על זה ועוד מייעץ. אז זהו בדיוק הפוך. דווקא אני, שהייתי גם בזוגיות וגם הייתי לבד, יודע להעריך זוגיות טובה. איך אני אומר לעצמי? מה שלא הולך בטוב, טוב שלא הולך…
אני אדם של זוגיות. אל תתבלבלו, אבל ויש אבל מאוד גדול. זוגיות היא משהו שחייב להיות טוב. חייב לעשות לכם טוב. פשרה אפשר לעשות עם פלסטינאים, לא עם מי שאתם חיים איתו. אם כל הזמן זה פשרות, אז לא נהנים באמת, אלא חיים את הפשרה. לא באתי לעולם להתפשר. באתי ליהנות מהסיבוב החד פעמי הזה פה בכדור הארץ. מצטער. אני לא אומר שצריך לריב על כל דבר, אבל כל הזמן לחפש פשרה, זה ללכת על "ביצים", זה במקרה הטוב מעייף, או במקרה הגרוע יותר לוותר על עצמך.
כמה מכם מתלבטים במהלך היום האם לעלות הביתה או להיות עוד שעה בעבודה (שזה מותה של הזוגיות באופן רשמי אגב). כמה מכם אומרים לעצמם אני "מת חי". אני מצטער שאני ישיר, אני כזה, לי אין בעיה להגיד את האמת. נכון אני "חכם גדול" (חכם סידי לא?), אני אומר את זה כי אני לבד ולא עושה חשבון לאף אחת, אומר את מה שאתם חושבים ומפחדים להגיד.
אני יודע, אתם אנשים אחראים לא כמוני, זה נכון. רבים מכם יושבים, קוראים ואומרים שאני קשקשן בלתי נלאה וחסר אחריות כי אני לא נשארתי נשוי או בזוגיות למרות הכל, בשביל הילדים. יקיריי, אתם צודקים. אין רגע שזה לא אוכל אותי. אבל היי, אפשר להיות אחלה אבא שבעולם גם כשאתה לא נשוי. ההיפך, כשאתה לא נשוי אתה מקפיד יותר זמן איכות עם הילדים. חוץ מזה, לא מתגרשים מהילדים, לא נפרדים מילדים בזוגיות, אלא רק בן או בת הזוג. רק שתדעו. חוץ מזה, מתישהו הילדים "עוזבים את הקן" (ולא סופרים או מעריכים את ההקרבה שלכם) ואתם נשארים "ציפור זקנה" שאין לה כבר כנפיים לעוף. ואתם מתים לעוף.
ברור שעכשיו החורף ומה זה בא לכם להיות בזוגיות. אז בא לי… נו אז מה. אתם בוחרים בת או בן זוג לפי השמש והגשם? מה אתם לוח שנה? לפעמים הזוגיות הטובה ביותר היא עם עצמכם. לא צריך מישהו לידכם בכדי להיות "שלמים". די עם המשפטים: "בלעדייך אני חצי בנאדם". אתם בנאדם שלם עם עצמכם.
יקיריי, אני בעד זוגיות. בעד, כן. אבל רק אם היא גורמת לכם לרצות לרוץ אל בן הזוג. די, זה לא התקופה של ההורים שלנו שישבו וסבלו רק כי חס וחלילה שלא יגידו שהם נפרדו או התגרשו. רבותיי וגבירותיי, אם אתם עסוקים כל היום בלריב וכל היום סובלים מזה, אז בשביל מה? כמה פעמים אתם רואים מישהו שסובל/ת בזוגיות, מייעצים להם שזה לא שווה ומפחדים לעשות כמו שהצעתם.
"הפחד משתק". את זה לא אני אמרתי. הפחד ממה יהיה לא נותן לכם לעשות את הצעד הזה לעזוב. זוגיות באה מהמילה זוג. שניים. "הילכו שניים אם לא נועדו", כתוב במקורות. בדיוק. רק אם נועדו. אין "נועדו" בכח. אם לא נועדו, שלא יילכו.
אני יודע שבשלב הזה יש מי שעבר לקללות נגדי. זה בסדר, אני רגיל. חלק מכם אומר שאני עושה טעות. גם צודק. אבל לפחות אני עושה את הטעויות שלי, אף אחד לא אומר לי לעשות ככה, או ככה, למה המגבת פה? למה הכוסות לא בכיור? למה לא פתחת/סגרת חלון (תמחקו את המיותר) למה ולמה ולמה? ככה וככה וככה. כי ככה בא לי. בא לי לחיות ככה. זה עושה לי טוב. מאחר והרופא שלי הודיע לי שלא חיים פעמיים, אז אני רוצה לחיות פעם אחת טוב.
יש פתרון, אני נשבע לכם. זוגיות יכולה להיות בריאה. אם פשוט כל אחד מאתנו לא ינהל את האחר. ברגע שהאחר/ת מתחיל לנהל אותנו (והם מנסים כל הזמן בלי הפסקה ובלי להתעייף מזה), אז זה כבר לא שווה. בדקתי לאחרונה, אין עליי כפתורים. אני לא טלוויזיה ולא איי רובוט. אף אחד לא ינהל אותי. זהו. היחיד שאני מרשה לו לקבוע לי זה… אני.
יש זוגיות טובה. זוגיות טובה בעיניי זה כמו חוג. מצטער. ממרומי גילי והתובנות שלי זה הפתרון כרגע (אלא אם כן יוכח אחרת). תראו שבעתיד חלק לא קטן מאלה שיורקים עכשיו לכיוון הנייר, כאילו זה אני, יסכימו איתי. זוגיות טובה היא כמו חוג, שוב אני חוזר. להיפגש פעמיים או שלוש בשבוע, או מקסימום גם לסופ"ש וביתר הזמן לתת קצת לאחר להתגעגע, המובן מאליו הופך להיות שבלוני, רגיל. תיזכרו כמה פעמים התרגשתם בהתחלה שאספתם או הגעתם לבני הזוג, שהתלבשתם, התאפרתם עבורם. עכשיו זה עוד יום ועוד פעם לראות אותו/אותה. להיות עם איזה קוקו/בלוף, או חולצה זרוקה כשאתם יחד (אבל לעבודה תדפקו הופעה…). כן יקיריי, הריגוש עושה לכם טוב. תנסו אותו.
טוב סליחה אני הולך להתרגש ממישהי חדשה.
