מי שעומד בראש המאבק הוא יצחק מויאל מאשדוד, יו"ר הסתדרות הבניין והעץ והתעשיות הנלוות: מויאל: "כולי תקווה שעוד נגיע למצב שבו חרב סגירת המפעל תוסר מעל ראשיהם של העובדים ובני משפחותיהם בירוחם. אחרי הכל מדובר במפעל שמפרנס מאות משפחות ומחזיק כלכלית את העיר ירוחם. 'נגב קרמיקה', מה שהיה פעם גאוות העיר והמדינה, בקושי שורד ולא מעט בשל מחדלי משרדי הממשלה, שיכולה לעשות המון ולא עושה".

למויאל פן אישי מאוד בהצלת המפעל: "את המשך הפעלתה של תשלובת 'נגב קרמיקה' לרבות המפעל בירוחם, עיר הולדתי והמפעל בו עבד אבי עמרם ז"ל, ליוויתי מהרגע בו נכנסה לסיפור 'קרן ויולא', שרכשה את המפעל לאחר שהבעלים הקודמים 'אפריקה ישראל' נכנסה לחובות של מאות מיליוני שקלים. בכוחות משותפים עם ועד העובדים, שראוי לכל שבח, וההסתדרות הצלחנו לתת למפעל אורך נשימה והצלחנו להעניק לו המשכיות ומנענו סגירתו. מי כמוני יודע ומבין את העובדים והמשפחות באופן אישי עד כמה המצב הוא רגע לפני הרס משפחות".

בנוסף לליווי והמו"מ לרכישת המפעל דרך בית המשפט ושמירה על זכויות העובדים, מויאל ניסה לעודד רכישה של מוצרים מתשלובת 'נגב קרמיקה'. מויאל: "לקחתי על עצמי את המשימה שהייתי בטוח שתהיה קלה. 'נגב קרמיקה' נחשב לאחד המפעלים האחרונים שמייצרים תוצרת ישראלית. במכתב ששיגרתי לכל חברות הבנייה בישראל, קבלנים, ספקים ומשרדי ממשלה, דרשתי לפרגן לתשלובת ולרכוש גם מהם סחורה ולא להעדיף רק מוצרים מחו"ל. חשבתי ואני עדיין חושב שהישראלים הידועים בערבות ההדדית זה לזה, צריכים לרכוש מוצרים מהמפעל שמייצר נטו כחול לבן".

לצערו של מויאל, למרות שיש החלטת ממשלה שמנחה משרדי משלה וחברות ציבוריות ממשלתיות לרכוש 15 אחוז מהסחורה שלהם מידיים ישראליות תוצרת כחול לבן, יש התעלמות מקוממת וחסרת אחריות מהנחיה זו. מויאל טוען כי "במקרה הרע, הם לא רוכשים תוצרת כחול לבן. במקרה היותר רע הם רוכשים תוצרת חוץ". הפתרון של מויאל מדבר בדיוק על זה, התערבות הממשלה ותעדוף המפעלים הישראלים: "יש בארץ בנייה גדולה למשל בעיר הבהד"ים בנגב, בתי חולים, משרדי ממשלה גדולים שיכולים לסייע באופן ישיר להשאיר מפעל כמו 'נגב קרמיקה' על הרגליים ולמנוע סגירתו ופיטורי מאות עובדים, שמפרנסים בכבוד משפחות שלמות, אם רק ירכשו מהם סחורה ומדובר במוצרים מעולים ואיכותיים ביותר".

מויאל אינו מבין כיצד דווקא משרדי ממשלה שפועלים מתוקף חוק ואמונים על טובת הציבור הישראלי שמשלם מיסים, מתעלמים מההנחיות הללו לרכוש מוצרים כחול לבן ממפעלים ישראלים, בדגש במקרה הזה על 'נגב קרמיקה'.

לדבריו: "אם היו לשרי הממשלה, לראש הממשלה ולקובעי המדיניות חמלה, על אותם עובדים ובני משפחותיהם, שנמצאים על הקצה ועומדים להישלח הביתה לאבטלה, ואם הייתה להם או יש להם כוונה לסייע, הם יכולים לעשות את הדבר הפשוט, לכפות את ההחלטה הממשלתית ולהורות לרכוש כחול לבן, ולא להעדיף תוצרת חוץ . ככה הם מסייעים לכלכלה בישראל וככה הם יוכלו למנוע הרבה דמעות של עובדים ובני משפחותיהם שיישארו ללא עבודה, פרנסה ובלי אוכל".

לשיטתו זו הציונות האמיתית ואת זה הממשלה צריכה לעשות. מויאל: "וטובה שעה אחת קודם לפני שיהיה מאוחר. אלא אם כן יש כאן מגמה של אכזריות לשמה, שגורמת להרס עסקים וחיסול התעשייה בישראל ולהעדיף תוצרת של חו"ל".