שי לשבת

מי צריך את ת"א?

אחת ההחלטות הגדולות והמשמעותיות ביותר של ראש עיריית אשדוד ד"ר יחיאל לסרי, בתשע השנים בהן הוא מכהן בתפקיד מספר 1 בעיר הנמל, היא לעשות הכל כדי לפתוח את היכל התרבות (בשמו הישן) ולתת לקהל האשדודי משכן ראוי לתרבות ולאמנות.

במשך 13 שנים עמד המבנה הזה בלב ליבה של העיר כפיל לבן, לאחר שורה של מחדלים בתקופת כהונתו של צבי צילקר, כאשר מיליונים על גבי מיליונים הלכו לטמיון בשל תכנון לקוי והתנהלות שערורייתית. התושבים כבר הפסיקו להאמין במבנה המיוחד והלא שגרתי, והיו בטוחים שהוא מצטרף לכמה מבנים דומים שהפכו לפסל יקר מאוד.

עם כניסתו לתפקיד, ד"ר לסרי ליווה באופן אישי את תהליך הקמת המשכן, תוך שהוא ממנה אנשי מקצוע להוביל את המהלך הדרמטי הזה, ואכן כבר במהלך הקדנציה הראשונה, המשכן לאומניות הבמה נחנך באשדוד ברוב פאר והדר. מדובר באחד הקומפלקסים המושקעים והיפים ביותר במדינה, אך לא פחות חשוב מעבר למבנה המדהים, במשכן יש תוכן תרבותי בלתי נדלה, יום אחר יום, שעה אחר שעה.
מוטי מלכא, שהוביל את הליך הקמת המשכן ומנהל אותו בפועל מיום פתיחתו, הצהיר ביום הפתיחה החגיגי שמעתה תושבי אשדוד כבר לא יצטרכו להניע את רכבם לת"א כדי לצרוך תרבות. "כל אירועי התרבות הנחשבים והנחשקים בארץ יגיעו לכאן. לא נוותר על אף הצגה, אף מחזה, אף מופע", אמר מלכא וגרם לחלק מהעיתונאים להרים גבה לנוכח ההמטרות הלא ריאליות (על הנייר…) שהציב באותם ימים.

היום, חמש וחצי שנים מיום פתיחתו של המשכן, אפשר לומר בצורה ברורה וחד משמעית שמלכא עמד בהצהרות שלו ואפילו מעבר לכך. כל ההצגות הנחשקות ביותר במדינה מגיעות לאשדוד ב"שידור חי", כל האמנים המובילים בארץ מבקשים להופיע במשכן, ובכלל העיר מייצרת בעצמה אירועי תרבות איכותיים שזוכים לעלות בקומפלקס מכובד ביותר. שלא נדבר על הפסטיבלים המדהימים שגורמים לנהירה של עשרות אלפי צרכני תרבות מרחבי הארץ, להגיע לאשדוד לשורה של הופעות מובילות. הפסטיבלים הללו הציבו את אשדוד על מפת התרבות לא רק בארץ הקודש, אלא גם במדינות אחרות, למשל סביב העשייה הרבה בפסטיבל מדיטרנה.

מבחינת ההורים לילדים קטנים, אחד הדברים הגדולים ביותר שקרו לנו בעיר זה הצגות הילדים שמגיעות לעיר הנמל, לעיתים עוד לפני שהן עולות בת"א. קחו לדוגמא את מה שקרה במשכן בימי חג החנוכה. יום אחר יום אלפי ילדים יגיעו להצגות המובילות בארץ, וכמו סרט נע הכוכבים ישמחו את הילדים מבוקר עד ערב, הצגה אחר הצגה. אם בעבר היינו חייבים לנסוע לת"א כדי לעלות חיוך על פניהם של הילדים, היום זה קורה ממש מתחת לאף שלנו ובתנאים סביבתיים הרבה יותר ראויים. ממש סוג של נס חנוכה…

שבת שלום!

תגובות

להשאיר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

למעלה

'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>

'); ?>
'); ?>