ביום ראשון בבוקר, אני תמיד מצפה לטלפון הזה שיעורר אותי. יום ראשון זהו יום שאנשים מסויימים מתפרצים אחרי שבת עמוסת רגשות כנראה. הגעתי למשרד, הזמנתי לי את ההפוך שלי בבית קפה, ותכננתי לי את היום.
לא הספקתי ללגום והנייד מצלצל, על הקו הייתה לינדה (שם בדוי), שהתחילה לשאול המון שאלות, מה טווח המחירים וממש נשמעת לחוצה.
הרגעתי אותה וביקשתי ממנה שתגיע לפגישת ייעוץ והכוונה ללא תשלום. ברוב המקרים אנשים הולכים רחוק עם המחשבה, והפתרון בסופו של דבר מאוד פשוט. קבענו במשרד בשעה 12:00, לינדה ביקשה להקדים לפני שהיא מוציאה את הילדים מבית הספר.
לינדה, אישה נאה בגיל 35 בערך, שיער שחור פחם ועיניים ירוקות גדולות, כבויות במקצת ונראה היה שבכו לא מעט. "אני חושדת בבעלי", אמרה בקול צרוד ועייף. "יש לו מישהי ואני יודעת את זה, אני לא צריכה שום הוכחה, קשה לי עם המצב וזהו".
לפי כל התיאורים היה נראה שיש משהו, אבל כמו שהכרתם אותי, אני לא מחליט עד שאני לא שומע את שני הצדדים. לינדה ידעה שביום מסוים יש לבעלה חיים (שם בדוי) לימודי ערב, וביום הזה מתרחש משהו. קיבלתי לוחות זמנים, על המקום והשעה שחיים היה נוהג לצאת ולחזור מאוחר מהרגיל.
לינדה דאגה לארגן לנו מפתחות של הרכב המשותף שעתיים קודם לכן, על מנת לארגן את הציוד, תוך כעשרים דקות הצמדנו מכשיר מעקב והאזנה, והתיישבנו ברכב מחכים לתזוזה.
חיים, בחור רזה וגבוה ממוצא מזרחי, רואים על פניו המזדקנות כי עבר משהו בחייו. בוא יצא בדיוק בשעה שלינדה אמרה. חיים התחיל לנסוע לכיוון תל אביב לרחוב רוטשילד, החנה את הרכב ונכנס לבר מקומי. החנינו את הרכב ונכנסנו אחריו, ישבנו בפינה והזמנו משקה, אני מזכיר לכם שבמשך כל הזמן הזה המצלמה מצלמת.
חיים התיישב על הבר, הזמין משקה והתחיל לשוחח עם הברמנית "שיחה צפופה", לא יכולנו לשמוע אבל היה נראה שהם מכירים, מפעם לפעם התרומם חיים ולחש לברמנית דברים באוזן. מרחוק לא יכולתי להבין מה הולך שם, והתקדמתי לכיוון הבר, הייתי חייב להקשיב מה קורה שם.
תוך זמן קצר נכנס גבר נוסף והתיישב ליד חיים שלנו, מאותו הרגע חיים הפנה את כל תשומת הלב לבחור החדש שהתיישב לידו.
השניים דיברו, שתו, צחקו ולאחר כמה משפטים חיים התרפס בפני הבחור החדש ואמר: "נמאס לי, אני לא יודע מה לעשות, איך אני עוזב את הבית? אני חולם שאני ואתה כבר ישנים כל הלילה, ובבוקר אני אפנק אותך עם קפה למיטה, לא נצא משם".
"הלוואי שהייתה לי דרך לעזור לך, תהיה אמיץ, לך על זה, תספר לה מה כבר יכול להיות", ענה לו חברו. השערות שלי נעמדו, חשבתי על לינדה,
אני אקצר לכם את הסיפור כי היו שם הרבה מילות אהבה בין חיים לחברו, אחרי משקה או שניים חיים וחברו הלכו יחד לכיוון השירותים ואני אחריהם, השניים נכנסו יחד לאותו התא וההמשך לטעמכם…
למחרת בבוקר צלצלתי ללינדה וקבענו במשרד, הצגתי בפניה את התמונות וההקלטות, לינדה מייד זיהתה את הבחור (החבר של חיים), זהו אבי חבר ותיק מהצבא. לינדה תפסה את הראש ואמרה: "עם כל אחת הייתי מבינה, אבל עם גבר? ועוד עם אבי?".
קשה לתאר במילים מצב כזה כשאתה מבשר בשורה כזו. זו אווירה מאוד מתוחה, העצבים ממש על קצה חוט השערה. העברתי ללינדה את החומר ונפרדנו לשלום, אחרי זמן מה ראיתי את לינדה במקרה, עצרתי לברך אותה לשלום, הבנתי מלינדה שהם עדיין חיים ביחד, מנהלים משק בית משותף ולא רוצים לפגוע ברגשות הילדים. מעשה אמיץ לפי דעתי.
