חכם סידי

חזל"ש בעוד 1,2,3…

כולם בכיפור ביקשו סליחה, היו אדיבים דיברו על עם אחד, למחרת מה? חזרו לשגרה, בפקקים, בסופר, בתור בבנק. אולי במקום יום אחד לא לאכול, נפסיק לאכול אחד את השני כל השנה?

איזו אדיבות, איזה אורך רוח, איזו אהבה והכל בתוך 24 או 25 שעות. יממה של טוב לב, יממה שלמה. איך אנחנו מבקשים סליחה, מחבקים, סולחים אדיבים, עם אחד כולנו ישראל, איך אנחנו אוהבים לאהוב ביום הכיפורים. איך. מוכנים היכון… 3…2…1… צאו.

כן, אני מצטער על הציניות, אבל למחרת על ה"סובוח", שזה בבוקר בבוקר, קצת אחרי שרחצנו פנים וצחצחנו שיניים (ויש המקפידים כמוני להתקלח), חזרנו לשגרה, חזל"ש אמיתי. ברמזור הראשון שמאלה (וגם בוודאי בזה של ימינה), כבר שמעתי קללה על גברת שסימסה ולא נסעה. רמזור אחד רחוק מיום הכיפורים… כן, זה אנחנו, לטוב ובעיקר לרע, מיד חוזרים לשגרת "הקם לקראתך השכם לעקפו". או משהו כזה. או "כל המוסיף קללה הרי זה משובח…". כבר שכחנו שרק אתמול היינו "ואהבת לרעך כמוך". אז שכחנו, נו אז מה. העיקר צמנו, לא?
אז זהו שלא. אי אפשר לבקש מחילה ביום אחד ויתר השנה להיות קשיי עורף גם לאלה שביקשנו סליחה ולא רק אליהם. לא לוותר בתור, לריב בסופר או בבנק, להתקוטט בכבישים ולראות אינספור צילומים ברשת החברתית של אנשים שרבו כי האגו שלהם יותר גבוה מהם, או שבעצם בהתנהגותם הם מאוד שפלים, שזה הכי נמוך שיש.

לא רבותיי, לא גבירותיי, היושב במרומים והוא יושב שם, לא רוצה ש-24 שעות נדאג לפיגורה ולא נאכל משהו ונשחק את "ל"ו צדיקים נסתרים", או נכון יותר ל"ו "צדיקים גלויים", "גלויים" כי בבית הכנסת או בשכונה או בכל מקום אחר אנחנו דואגים שיראו כמה אנחנו אדוקים בשמירה על יום הכיפורים. זה כולל כל מיני סממנים דתיים שביום יום רובנו לא נצא איתם לרחוב. אבל היי, זה כיפורים "בואו נראה לעולם כמה אנחנו שומרים עליו…". ואני מתנצל מראש אם עשיתי הכללה ובטוח שעשיתי, אבל רק רציתי לחדד את הנקודה. חידדתי, הלאה. רק שתדעו שהאל במרומים אינו "פראייר", סליחה על הביטוי הארצי. במיוחד אם אתם מאמינים בו, אז שתדעו שהוא לא סולח על מה שבינינו לבין חברנו, אלא רק מה שבינו למקום, שזה אליו. רק שתדעו. על זה ירידה של 5000 קלוריות בגלל צום לא תכפר…

אולי באמת הגיע הזמן שבמקום לא לאכול, נפסיק "לאכול" אחד את השני או השנייה. נהיה טובים 364 (ועוד רבע יום, כי זה זמן סיבוב כדור הארץ סביב השמש שזו שנה. 365 יום ועוד רבע יום רק שתדעו) ורק יום אחד לא נהיה נחמדים. נקרא לו יום ה"כיפורים", איזה "סטראטאפ". (מי שלא הבין הייתה פה ציניות), יום שאנו מכפרים על כל הדברים הטובים שעשינו כל השנה, או אפילו מתגאים בהם וצמים בכדי לזכור לשמר ולשמור עליהם? מה אתה אומרים? ולמי שלא הבין את הציניות (פעם שנייה) אז לא נצטרך יום כיפורים. כי נהיה כל השנה ביום כזה, בימים כאלה. ימים של אנושיות, להיות טובים לבריות. הבנתם את העיקרון?

תסלחו לי שאני לא "אוכל את זה", אבל ללכת יום שלם להתפלל (לא שאני נגד, חכו עד הסוף רגע), ולחשוב שבזה סגרנו סיפור, עשינו "ריסטארט" עם עצמנו או עם האל, "ריסטארט" לאתחל את כל החטאים שלנו… בכדי לפנות מקום לחדשים, זה לא שווה. אתם באמת חושבים שזה העיקר ביום הכיפורים? רק להתפלל או רק ללבוש נעליים שאינם מעור? או למנוע מאתנו פחמימות ושאר אבות מזון? נו באמת. התכלית היא חשבון הנפש ולכל אחד מאתנו יש כזה חשבון ביחסו לקרובים, רחוקים, ידידים, חברים או בעיקר סתם אנשים. אנחנו בכזה מינוס שיום אחד לא יספיק לנו. לכן זה צריך להיות ההיפך. יום אחד של מעשים לא משהו, ויתר הימים להיות בפלוס. לוותר, לתת מבלי לקבל, לכבד ועוד דברים כאלה שעושים טוב לאחרים מבלי לקבל תמורה. נו, אתם יודעים, דברים שהמילה אהבה מתלווה אליהם. מילים כאלה שאנחנו משננים בכיפורים וביתר השנה הן בחלק מהמקרים "מילים גסות" עבורנו.

תראו, אני לא משחק את התמים. ברור לי שגם אני חוטא בזה. אבל אני לפחות מודע לזה, וזה תחילתו של פתרון. זה בדיוק העיקר ביום הכיפורים, לבדוק איפה אנחנו לא בסדר. מי שעשה את זה לא "יצפצף" מיד בכביש ולא יקלל בתור או כל דבר בסגנון. אני גם מבין שזה בלתי אפשרי ש-365 יום (נכון ועוד רבע יום. מישהו למד משהו פה) נהיה טובים. אבל אני מציע הצעה. בואו נהיה טובים יום בשבוע, יום בחודש, יודעים מה יום שלם נוסף בשנה. נתחיל בזה, אח"כ אלוהים גדול. זה יעשה אותו רק גדול יותר.

יהיו לנו שני "ימי כיפורים". מי יודע אולי זה יידבק בנו? יודעים מה, ביום הכיפורים השני לא נצום, קבלו ממני "פטור", אבל לפחות יומיים בשנה נחייב את עצמנו להיות טובים. ואם נהיה באמת עניינים ולא נמציא המצאות של עוד יום כיפורים, אולי בכל זאת תחכו קצת לפני המריבה הבאה. ככה לפחות עד אחרי החגים…

תגובות

להשאיר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

למעלה

'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>
'); ?>

'); ?>
'); ?>