הפועל, שהגיע מסין ב-2007, החל לעבוד באוגוסט 2010 בחברת כוח אדם "מ.מ. גולדמן מאגרי אנוש", ושובץ לעבוד כפועל בניין בפרויקט של החברה הקבלנית "רמי שבירו". מספר ימים לאחר תחילת עבודתו, בעת שמילא שקים בטיט, הוא נפגע על ידי חפץ לא ידוע שנפל מגובה של כ-10 מטר על ראשו. הפועל הובהל לבית החולים "מאיר" בכפר סבא, שם נקבע כי נגרם לו שבר בגולגולת. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובהתאם לכך הוא קיבל מביטוח לאומי תגמולים בסך 573,715 שקלים. כשנה לאחר התאונה, הגישו הפועל וביטוח לאומי תביעה לבית משפט השלום בתל אביב נגד חברת כוח אדם, החברה הקבלנית והמבטחות שלהן, "מנורה" ו"הפניקס" (בהתאמה). בתביעה טען העובד לאחריותן ביחד ולחוד בגין התאונה, שכתוצאה ממנה נגרמו לו נכויות קשות, בין היתר בתחום הנוירולוגי והפסיכולוגי.
המוסד לביטוח לאומי, שדרש שיפוי של התגמולים ששילם בינתיים לתובע, טען כי לעמדתו החברה הקבלנית היא האחראית הבלעדית לנזקיו של התובע, כמי שהעסיקה אותו בפועל. הנתבעות הכחישו בתגובה את חבותן, ולחלופין הפנו את האחריות זו כלפי זו וכלפי התובע שעבד בלי קסדה. כצפוי, בנוסף לשאלת האחריות, נפערה בין הצדדים תהום גם לעניין היקף הנזק.
לאחר שהשופטת אורלי מור-אל שקלה את טענות הצדדים, היא קבעה שנסיבות התאונה מעידות כשלעצמן על רשלנות מצד הנתבעות, והנתבעות לא הפריכו קביעה זאת. באשר לחלוקת האחריות בין הנתבעות, השופטת מצאה כי האחראית העיקרית (90%) היא החברה הקבלנית, שהפרה את תנאי הבטיחות בעבודה, שעה שהציבה את התובע לעבוד במקום חשוף לפגיעה בראשו, ואף לא טרחה לחקור את האירוע. יתר האחריות הוטלה על חברת כוח האדם, אשר בין היתר, לא וידאה כי הפועלים מטעמה עובדים באתר בטיחותי ומוגן.
מכאן פנתה השופטת לבחון את היקף הנזק ועל-יסוד מכלול הראיות העמידה את נכותו הרפואית של התובע על 41.68%, ואת נכותו התפקודית על 50%, לאחר שהוכח בפניה כי הוא אינו יכול לחזור לעבוד ולתפקד כבעבר. לאחר חישוב סך נזקי התובע, בהם אבדן כושר השתכרות והוצאות רפואיות, השופט העמידה את הפיצויים המגיעים לו על 566,566 שקלים.
סכום זה נבלע בסכום התגמולים שהתובע קיבל מביטוח לאומי. במצב כזה חל סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, שקובע שאם העובד שנפגע תובע יחד עם ביטוח לאומי גם צד שלישי שאינו המעסיק, במקרה הזה חברת הבנייה, המוסד יהיה זכאי ל-75% מהסכום בו חויבה החברה (90% מסכום הפיצוי) והעובד ליתרה (25%). משכך, התובע יקבל מחברת הבנייה עוד 127,477 שקלים וביטוח לאומי יזכה להחזר של 382,431 שקלים. אך זה לא סוף הסיפור, שכן הודעת צד שלישי שהגישה החברה הקבלנית כנגד "מנורה", המבטחת של חברת כוח האדם, התקבלה והתוצאה היא שמנורה תצטרך להחזיר לה את הסכום שתשלם לתובע. הנתבעות חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מסך הפיצוי הכולל.
