מכתב התביעה שהוגש על ידי עו"ד דותן לינדנברג, עולה כי בשעת צהריים לפני כחמש שנים, בעת שהנער צעד על גבי סורג מתכת (גריל) שכיסה פתח של בור איוורור שהוצב ברחבת חניון עילי, כיוון שהמכסה היה רעוע ולא יציב נפל לפתע לבור בעומק של 4 מטרים ונחבט בחוזקה בגבו ובחלקי גופו.
בכתב התביעה נטען כי ועד הבית והעירייה הן האחראיות לתאונה בכך שהציבו מכסה בור פתוח, לא יציב או לקוי מה שסיכן את שלמות גופם של הצועדים במקום וגם אחראים לכך שלא מנעו את סילוק המפגע או לא הזהירו מפניו, מה שיכול היה למנוע את התאונה.
כתוצאה מהתאונה הנער, היום צעיר בן 21, פונה לבית חולים ברזילי שם אובחן שבר בשתי חוליות בעמוד השדרה. מאז התאונה, נטען בכתב התביעה, סובל התובע מכאבים קבועים וממגבלות תנועה בעמוד השדרה דבר המגביל את תנועותיו. המדובר בפעולות כמו ישיבה, עמידה, הליכה ממושכת, כיפוף ויישור הגב, הרמת משאות כבדים, ביצוע מאמץ גופני ופעילות ספורטיבית.
מומחה שבדק אותו קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות בשיעור של כ-10 אחוזים. לדברי עוה"ד מגבלותיו ישפיעו בעתיד על כושר תפקודו והשבחת שכרו בכל עבודה בה יעסוק ולכן צפוי שייגרמו לו הפסדי שכר עתידיים.
התביעה שתידון בפני השופט פבלו אקסלרוד בבית משפט השלום בקרית גת, נגד העירייה, ועד הבית וחברות הביטוח המבטחות אותן היא בגין הפסדי שכר עד גיל 67, עזרת צד ג', נסיעות וטיפולים, כאב וסבל.
בתחשיב הנזק מטעם הנתבעות נטען בין היתר כי הן נקטו בכל אמצעי הבטיחות הסבירים למניעת התאונה ומדובר בתאונה בלתי צפויה וכי יש להטיל על הנער אשמה תורמת לתאונה בשיעור של 50%, על כך שלא הפעיל שיקול דעת למרות גילו. לטענתם הוא יכול היה לחצות את מתחם החניה העליון על גבי אספלט מבלי לדרוך על פתחי האיוורור. בנוסף הם טוענים כי הפציעה אינה מגבילה אותו ולא תמנע ממנו לעבוד בכל עבודה.
