בית החולים "קפלן" הוקם בשנת 1953, ונראה כאילו הזמן עצר מלכת מאז ועד היום… לא הרבה השתנה בבית החולים הזה, שמקבל לעיתם קרובות קיטונות של ביקורות מצד תושבי אשדוד על שירות רפואי לקוי ויחס מזלזל. המבנה המיושן והלא נעים הוא לא הבעיה המרכזית שלי ושל אחרים, אלא ההתנהלות הרפואית בחלק מהמקרים, היחס שלעיתים גובל בזלזול, והתחושה הלא נעימה שזועקת לשמיים, הם אלה שגורמים לכולנו לקוות ולייחל ששערי חדר המיון בבית החולים "אסותא" באשדוד יהיו כבר פתוחים לרווחה.
ביום שישי האחרון הרגשתי לא טוב עם כאבים לא מוסברים באזור הבטן והחזה. לא התעצלתי ובשעה עשר בלילה קיבלתי הפניה משירות האחיות של "כללית", הנעתי את הרכב ונסעתי לכיוון רחובות. חייכתי חיוך קטן של אנחת רווחה, כשראיתי שהכניסה לחדר מיון מאווררת יחסית, עם לא יותר מ-5-6 ממתינים. אמרתי לעצמי: "שי, תוך שעה וחצי אתה מסיים את ההליך וחוזר הביתה שמח וטוב לב, תהיה רגוע…". אז זהו, שלא…
בחדר האחיות ריח של זיעה חריפה קיבלה את פניי, כזו שלא יוצאת מאזור הנשימה גם לאחר שעה ארוכה. לא נורא, זה לא מה שישבור אותנו… לאחר הליך שגרתי, סיימתי את השלב הראשון וביקשו ממני לחזור לפרוזדור ההמתנה. לא הבנתי מדוע במשך למעלה משעה לא קוראים לי להיכנס פנימה, כי העומס כאמור היה חלקי ביותר. בשלב מסוים ביקשתי לקבל הבהרות, וקיבלתי תשובה צפויה שעלי להתאזר בסבלנות. רק אחר שעתיים נכנסתי פנימה, והבנתי את גודל הצרה. שני רופאים שמתנהלים באדישות מופגנת, טיפלו בכל מי שהגיע לחדר המיון. עמדתי מהצד ובחנתי את המצב, כדי להבין מי אלה שהולכים לטפל בי. אני חייב להודות שזה נראה כמו סדרה שצולמה במצלמה חובבנית בעיירה של מדינת עולם שלישי, שם הכל מתנהל בהילוך איטי. הרופאים עושים פעולה אחת ויושבים לדבר עליה, כאילו סיימו עכשיו ניתוח לב פתוח… לידי היו אנשים במצב יותר גרוע, כאלה שרצו לראות רופא, ולא הבינו מה לעזאזל קורה בחדר המיון הזה? אין הרבה אנשים, אין אווירה של לחץ, אבל ההתנהלות היא שערורייתית בכל קנה מידה.
לאחר שעתיים וחצי לערך הבנתי שמכאן אני לא אצא לפני שהאור יעלה… ניגשתי לרופאה, והיא ענתה לי בחצי חיוך: "עוד ארבעה מטופלים אנחנו נגיע אליך…". לא ידעתי אם לבכות או לצחוק. עניתי לה בנימוס: "תודה רבה…" וזזתי הצידה. ניגשתי לאחות הראשית וביקשתי ממנה להסיר לי את המחט מהיד כי אני רוצה ללכת הביתה. אי אפילו לא ניסתה להתנגד, לגרום לי לחזור בי ולסיים את ההליך הטיפולי, אלא רק חייכה אלי וסיננה מילה שלא קלטתי את תוכנה. זו בטח לא הייתה מחמאה… אם האחות הראשית של "קפלן" מתנהגת ככה, זה מסביר בדיוק עד כמה בית החולים הזה מידרדר לשפל מדאיג. לא הייתי רוצה להפקיד את גופי בידיה של האחות הזו, או של הרופאים האדישים שחזיתי בביצועים שלהם במשך שעה ארוכה.
יצאתי מ"קפלן" סמוך לשעה אחת וחצי בלילה עם חיוך. הבנתי שלא הפסדתי הרבה, אני אתאפק עם הכאבים עוד שלושה חודשים, כי אז לא אצטרך להגיע לבית החולים שנבנה בשנת 1953 ומתנהל כמעט באותו סגנון. יהיה לנו ליד הבית חדר מיון מתקדם, ראוי ואיכותי בבית החולים הציבורי "אסותא" אשדוד. עד אז תתפללו שלוש פעמים ביום שתהיו בריאים, כי ביקור בבית החולים "קפלן" לא מומלץ, כאחד שראה מקרוב איך חדר המיון בבית החולים המיושן הזה מתנהל. רק שנהיה בריאים…
שבת שלום!
