מתוצאות מחקרה של פרופ' זהבה סולומון "חיים בצל טילים", שנערך בשנים 2012-2014, שנועד לבדוק ולאפיין את תגובות התושבים המתגוררים בטווח ירי הטילים מכיוון רצועת עזה, לפני מבצע "צוק איתן" ובמהלכו, נמצא כי רמת החרדה של האזרחים הייתה נמוכה משמעותית בשנת 2010 לעומת שנת 2014 לפני מבצע "צוק איתן" ובמהלכו. המחקר מצא גם כי הטיפול שניתן שיפר משמעותית את מצבם של המבוגרים והילדים כאחד. המחקר התקיים בשיתוף פעולה של המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, משרד הרווחה והקואליציה הישראלית לטראומה. המפגש יוצג ביום שלישי הקרוב באולם השירות הפסיכולוגי במכללת ספיר.
מסקנת המחקר שנערך בשנים 2012-2014 בקרב 167 מבוגרים (בגילאי 19-70) ו-340 ילדים (בגילאי 5-18) היא כי לאחר שעברו טיפול, מצבם של המטופלים המבוגרים השתפר משמעותית בכל ההיבטים. המחקר הראה כי גם מצבם של הילדים שנבדקו השתנה לחיוב בזכות הטיפול. עוד ניתן ללמוד מהמחקר, כי מבחינת רמת תסמיני הפרעות רגשיות, קיימת תגובתיות מיידית של רמת החרדה לירי הטילים, כך שרמת החרדה ורמת התסמינים הפוסט טראומטיים מתגברת עם הירי ונחלשת משמעותית עם תקופות רגיעה. כך למשל, רמת החרדה הייתה נמוכה משמעותית בשנת 2010 לעומת שנת 2014 לפני מבצע "צוק איתן" ובמהלכו.
הבדיקה כללה היבטים פסיכו-פתולוגיים (מצוקה, תחלואה) והיבטים סלוטוגניים (חוסן, צמיחה פוסט-טראומטית), במטרה להעריך את רמת התפקוד ולבחון באופן שיטתי את הזיקה בין תגובות לתפקוד (כדי לאפיין תגובות פונקציונאליות ודיס-פונקציונאליות). המחקר נועד גם לבחון את צרכי התושבים במגזרים השונים, כדי לבחון את איפיוני הנזקקים לסעד נפשי ואת ההתערבות במסגרת מרכזי חוסן בקבוצות גיל שונות, מבוגרים, מתבגרים וילדים.
הנתונים של המחקר מבוססים על שאלונים שמילאו המבוגרים, הילדים והוריהם. מתוך הנתונים שנאספו עלתה מצוקה גבוהה ורמת תסמינים רגשיים גבוהה מאוד, הן בקרב המבוגרים והן בקרב הילדים שפונים בבקשת סעד נפשי. שכיחות הנבדקים שענו על הקריטריונים של הפרעה פוסט טראומטית עם הפנייה לטיפול הייתה אף היא גבוהה, אך משקפת את שכיחות ההפרעה כפי שנצפתה אצל תושבי האזור שפונים לטיפול (22.2% אצל המבוגרים ו- 5.3% בקרב הילדים ובני הנוער).
מנכ"לית הקואליציה הישראלית לטראומה, טליה לבנון: "היוזמה למחקר נולדה מתוך צורך להבין את האפיונים של המצוקה הנפשית של תושבי עוטף עזה והסביבה, החיים תחת דחק מתמשך של 15 שנה. המחקר מסייע לנו לבחון את המשמעות של חשיפה מתמשכת לעומת חשיפה אקוטית כפי שהיא מתרחשת במקומות אחרים בארץ, ואת המשמעות של הבחירה לחיות בעוטף עזה, לגדל בה משפחה. כמו כן, אנו למדים מה הם ביטויי המצוקה הנפשית ומה הם ביטויי החוסן, באיזה אופן הם שונים וייחודיים ומה הנגזרת של אלו לפיתוח ביטויים כרוניים. המחקר מסייע ללמוד מה הנגזרת לפיתוח שירותים עבור אוכלוסייה זו ומה השפעתם של השירותים הקיימים על שלומות האוכלוסייה".
