שאול חברי היקר,
הלב דואב והדמעות זולגות, ברגעים אלה שאני מקבל את הידיעה על הפרידה הקשה ממך, אי-שם רחוק מהבית.
אהבתי אותך מאוד ואני יודע כמה אהבת אותי וכמה היית גאה בי ובהצלחתי .
היית עבורי חבר יקר, מורי ורבי, אבי הרוחני ואני כבר מתגעגע אליך. מתגעגע למאור פניך היפים, עם רעמת השיער הצעירה והחיוך שובה הלב, שגם בפגישתנו לפני מספר שבועות היה אפשר עדיין להבחין בהם. ובעיקר מתגעגע לאותם רגעים נפלאים קטנים ואינטימיים, של שיחה טובה-על נושאים ציבוריים ברומו של עולם, כמו על עניינים אישיים וענייני דיומא פשוטים. תמיד ברגישות ובאהבה גדולה. רגעים קטנים שהיום הופכים בזיכרונותיי מימך, לרגעים גדולים ומיוחדים, בהם נחשפתי כל פעם מחדש לאישיות המדהימה שלך- של מנהיג ומורה דרך ובעיקר של חבר יקר.
אני זוכר מעמד מיוחד בבית הנשיא שמעון פרס זכרונו לברכה. מעמד בו הוענק לשאול פרס ״יקיר ישראל״ לשנת 2012 של המועצה לארץ ישראל יפה. בטקס פנה שמעון פרס ז"ל בפנייה אישית אל שאול ואמר לו, שהפרס הכי חשוב שעליו לקבל, זה פרס על החברות. הנשיא אמר , ואני מצטט – "אפשר לומר על שאול שהוא מצטיין בהרבה דברים אבל אין מצטיין ממנו בחברות. שאול הוא חבר לכל החיים והחברות אתו היא לכל החיים״
וכך אזכור אותך גם אנוכי, ביחד עם חבריך הרבים, שבאו להיפרד ממך היום- שאול החבר היקר והאהוב. שאול החבר שהיה עבור כולנו גם שאול המנהיג. המנהיג שקורות חיו שזורים בקורות חייה של מדינת ישראל, ובעיקר של העיר אשדוד, אותה אהב בכל נימי נפשו, והיה מהבונים והמייסדים הראשונים שלה.
שאול בן שמחון, היה מאנשי הציבור המובהקים בארץ, פעיל מאז קום המדינה במגוון תחומים -בתנועה הציונית, במערכת הפוליטית, בהטבעת חותם בתחומי התרבות, החינוך והחברה בישראל, והסיוע לחלשים שבחברה באשר הם. משיקום אסירים, ועד חלוקה של למעלה מעשרת אלפים מלגות לסטודנטים. ובכלל, כמי שהיה עוזרו האישי של בן גוריון וקרוב לאוזנם של ראשי המדינה, השפיע רבות על המדיניות החברתית של ממשלות ישראל לדורותיהן. נלחם בכל כוחו, לעצב את דמותה החברתית, לתקן בה עיוותים, ולהפוך אותה להיות מוסרית יותר לבניה.
אבל לצד כל אלה, ואף מעליהם, העיר אשדוד הייתה בראש מעייניו.
שאול שהגיע לארץ ממרוקו ב-1948, התגייס ישר מהאוניה לחטיבת הנגב, השתתף בקרבות מלחמת השחרור, והיה עד להנפת דגל ישראל באילת, על חופי הים האדום – דגל הדיו. ועם שחרורו מהצבא הגיע לירושלים והצטרף מהר מאוד למשמרת הצעירה של מפא"י, נבחר למזכיר המשמרת, ונשלח למשימה החשובה של הקמת העיר אשדוד. ומאז ועד היום פעל למען בנייתה, התפתחותה ושגשוגה של העיר, בראשם בניית הנמל, הבאת "אלתא" לאשדוד, וכיו״ר הארגון העולמי של יוצאי צפון אפריקה, הקמת ״בית אבות אשדוד״ שבעיניו ובעינינו היה ללא ספק מפעל חיו המרכזי. ורק לפני פחות מחודש נפגשתי עם שאול בביתו, יחד עם ידידנו שיבדל לחיים ארוכים, ג׳ו אסרף, לדיון שהוקדש כולו לעתידו של בית האבות. פגישה שהיום נראית כצוואה ציבורית לעתיד מפעל חיו חשוב זה.
ואני יכול להודיע היום, על דעת בני המשפחה היקרים, ועל דעת חברי האסיפה הכללית וההנהלה של בית האבות, שבית האבות יקרא על שמו של שאול.
בכך, אנו מוקירים במעט, את פועלו של אשדוד למען העיר אשדוד ותושביה במשך מעל שנות דור.
היום גם נזכור את פועלו של שאול היקר, למען יוצאי מרוקו והשתלבותם בחברה הישראלית. שאול היה בין מייסדי ברית יוצאי מרוקו ב-1968 ויזם את מפגש "המימונה" הראשון, עיצב אותו, נתן לו את אופיו העממי, והכין את התשתית להפיכתו לאירוע לאומי עד עצם היום הזה.
כיו"ר "הארגון העולמי של יהודי צפון אפריקה בארץ ובעולם" הקים עם יהודי התפוצות קרן מלגות עצומה בממדיה בשיתוף כל המוסדות להשכלה גבוהה.
במכון בן צבי יזם מכון למחקר על יהודי צפון אפריקה שפועלו המחקרי לא יסולא בפז עד היום. ובאותן שנים נשלח, ע"י ראש הממשלה יצחק רבין, לנהל מגעים ראשונים עם בית המלוכה במרוקו, מגעים שהניבו את ביקורו הסודי של יצחק רבין שם.
עד יומו האחרון שאול לא נח על זרי דפנה, ובשנים האחרונות הקים את חוג ״הרמב״ם״ ללימודי יהדות ופילוסופיה, בהדרכתו של עו״ד דוד גולן שיבדל לחיים ארוכים.
זה היה שאול שלנו. המנהיג מורה הדרך והחבר.
בני משפחת בן שמחון היקרים,
האשה היקרה ז׳קלין, שהיום אני מבקש לציין ולהודות לך בשם כולנו, על המסירות וגדלות הנפש הנדירים שלך.
הילדים גלית ,אייל ,ורן, והנכדים-שכל כך אהבת וכל כך אהבו אותך. העיר אשדוד אבלה יחד אתכם.
וביחד גם נזכור וננציח את המורשת המפוארת של אבי המשפחה שאול היקר, באופן הראוי לאדם ומנהיג שעשה כה רבות למען מדינת ישראל, ולמען העיר אשדוד ותושביה.
לך לשלום, ונוח על משכבך לשלום, שאול חברי היקר והאהוב. ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
אמן.
