השופטת דינה כהן מבית משפט השלום באשקלון קבעה גבולות ברורים לחופש הביטוי, והבהירה במדויק מהי העלבת עובד ציבור. השופטת כהן עשתה זאת בנימוקי הכרעת הדין בה החליטה לזכות את מיכאל נאוגנקר מאשדוד, שהואשם בהעלבת עובד ציבור. הרקע: מכתב ששלח ב-4 אפריל 2013 לתחנת משטרת אשדוד, ובו תקף קשות את השוטר א"ג (השם שמור במערכת). בין היתר כתב נאגנוקר במכתב: "החוקר הקוקסינל א"ג… סובל מפסיכוזה… מזעזע שיצור עלוב ומושחט (הטעות במקור) כמוהו מקבל אוטוריטה… באופיו הוא קוקסינל ברמות מטורפות, טיפוס פחדן… יש לו את כל המאפיינים של שפנפן פחדן…". כחודש וחצי לאחר מכן, ב-20 במאי, קיבלה רס"מ נורית כהן מהתחנה הוראה לזמן את נאוגנקר לחקירה, ואכן כך עשתה. לאחר מכן הפנתה את המכתב לא"ג וביקשה את התייחסותו. "נא רשום את התייחסותך באם אתה מוצא את המכתב מעליב, על מנת שאחקור אותו בגין העלבת עובד ציבור", כתבה על המכתב שהעבירה לחברה לתחנה.
נאוגנקר, המחזיק בתעודת עיתונאי, הודה בעובדות כתב האישום אך טען כי הן אינן מקימות עבירה. בעדותו במשטרה אף הוסיף: "המקצוע שלי זה העלבת עובדי ציבור, אבל זו לא עבירה פלילית". השופטת כהן קבעה כי מאחר שעל מרבית העובדות אין מחלוקת, מדובר במחלוקת משפטית, והתרשמה יותר מטיעוני הסנגור עו"ד יאיר מושיוב, כשהחליטה לזכות את מרשו.
בנימוקים להכרעת הדין כתבה השופטת כהן: "עבירת העלבת עובד ציבור אינה מכוונת להגנה על כבודו או מעמדו הפרטי של עובד הציבור, שכאדם, אין כבודו יקר יותר מכבודו של אדם אחר…". השופטת כהן גם לא התרשמה מעדותו של השוטר א"ג, שטען כי גם אם הייתה לנאוגנקר ביקורת נגדו, "יכול היה להתלונן בצינורות המקובלים. יש את מח"ש. לכתוב מכתב כזה עם ביטויים כאלה פוגעים ומעליבים? לא ראוי ולא מכובד…". היא אמנם הסכימה איתו כי אין זה ראוי ומכובד, אך לא מעבר לרף הפלילי. "דברי ביקורת עשויים להיות מופנים לא רק נגד מדיניות השלטון ופועלו, אלא גם כלפי תפקודו האישי של עובד הציבור. סוג זה של ביטוי חשוב לקיום המטרות שביסוד חופש הביטוי…", כתבה השופטת.
השופטת כהן לא הסתפקה בכך, ואף התייחסה לקללות שבמכתב: "ההבחנה בין חרפות וגידופים לבין השמעת ביקורת, במיוחד זו המופנית כלפי תפקודו של עובד ציבור, עשויה להיות קשה", כתבה, "אולם הזכות להשמיע ביקורת אינה נתונה רק לבעלי הלשון הצחה ויכולת הביטוי המעודנת… יש להבין את הביטוי גם על רקע ההקשר הכולל שבמסגרתו הושמע".
בשולי הכרעת הדין מבקרת השופטת כהן גם את התנהלותה של המשטרה במקרה הספציפי. היא קיבלה בכך את טענות עו"ד מושיוב, לפיהן העובדה שתחנת אשקלון, "תחנת אחות" לזו שבאשדוד, היא שחקרה את נאוגנקר. כמו כן קיבלה את הטענה לפיה א"ג התבקש להתייחס למכתב רק לאחר שזומן לחקירה, עובדה שלפי השופטת מעידה על "חשש כי גורמי האכיפה גיבשו עמדתם בדבר העמדת הנאשם לדין כבר מראשית החקירה… סברתי, בהינתן סוג העבירה, שהחקירה נוהלה כך שניראותה כתקינה, נפגמה".
"כתב האישום מהווה רק רובד אחד מרבדים רבים במערכת היחסים הסבוכה שבין הנאשם למשטרת ישראל וגורמי התביעה", מסכם עו"ד מושיוב. "התביעה התעקשה לנהל מלחמה מול הנאשם ולהאשים אותו במעשה שכפי שטענה ההגנה מלכתחילה, לא באמת מהווה עבירה פלילית. ההליך המשפטי אמנם ארך למעלה משלוש שנים, אבל בסופו של יום, ובצדק רב, קיבל בית המשפט הנכבד את טענותינו המקדמיות לעניין היעדר עבירה, הגנה מן הצדק והתנהלות בלתי ראויה של המשטרה. טענות אלו נטענו כבר בראשית ההליך, ובסיומו בית המשפט אף מתח ביקורת על התנהלותה של המשטרה. לא בכל יום ניתן בארץ זיכוי בעקבות טענות משפטיות ולא עובדתיות. הראיות הוגשו במלואן והסכמנו עובדתית שאכן הנאשם כתב את הדברים והעבירם למשטרה, אלא שלגישתנו הדברים אינם מהווים העלבת עובד ציבור כדרישת החוק והפסיקה. אנו מברכים על כך שבית המשפט היה קשוב והוגן בכך שהבין בין התכנים הלא נעימים אולי שנכתבו במכתב, לבין ההלכות הנוהגות בעבירה זו, ובסופו של יום לא נרתע מלזכות את הנאשם".
