התחושה האולטימטיבית אצל כל הורה ממוצע עם תחילת החופש הגדול היא לחץ, לחץ ועוד פעם לחץ. גם אם יבטיחו לנו אופר צמוד לילדים 24 שעות ביממה בכל חודש יולי, ושהייה בבית מלון באילת לאורך כל חודש אוגוסט, לא נהיה רגועים ונחפש לרטון, להתעצבן ולהשמיע קולות בכי ונהי בקולי קולות.
אז בואו נעצור רגע, זה אומנם קשה וכואב מאוד לכיס שלנו, עם הצגות, הפעלות ומתנות כדי להרגיע את הילדים המשועממים, אבל בסך הכל מדובר בהחלטה מבורכת שהילדים שלנו ישהו בבית בחודשים הכי חמים בשנה. גם בישיבה תחת המזגן, לעיתים אנחנו לא מוצאים את עצמנו עם החום הבלתי נסבל של יולי-אוגוסט. בחלק ממוסדות החינוך בארץ יש מזגנים מקרטעים, השמש הקופחת חודרת מבעד לחלונות, וזה לא מצב אידיאלי ללמוד נעלמים ושברים, בזמן שאתה מרגיש שבור, רצוץ ועייף. אני רק מנסה לחשוב על זה שהייתי צריך לכתוב את השורות האלה בחדר לא ממוזג כראוי, ועם שמש שיושבת לי במרכז הראש, ורק מהמחשבה הזו אני מזיע על המקלדת…
חוץ מזה, רק שתדעו שאצלנו בארץ הקודש לומדים די והותר לאורך שנת הלימודים, למרות התחושה הרווחת שיש חופשות ארוכות בגלל חגי ישראל. דו"ח שפורסם במגזין "אטלנטיק" לפני מספר שנים מגלה כי ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם במספר ימי הלימוד (רק יפן ודרום קוריאה נמצאות לפניה). הנה הנתונים: בעוד שבישראל יש 216 ימי לימוד בשנה, בהולנד לומדים רק 200 יום, באנגליה 192, בצרפת 185 ובארה"ב יש 180 ימי לימוד בלבד.
אני שומע לא פעם כאלה האומרים בקול צווחני: "המורים האלה בקושי עובדים ומקבלים משכורת טובה. יש להם חופשות כל הזמן, וגם בחופש הגדול הם יושבים בבית והמשכורת דופקת…". אני אומר לכם בפה מלא שיש לנו מורים נהדרים בארץ, ולא ברור לי מהיכן נובעת לעיתים התחושה שניתן לזלזל, להעליב ולפגוע בציבור החשוב הזה, שמתמודד בישראל 2017 מול תלמידים לא פשוטים כלל ועיקר, שחלקם חושבים שמגיע להם הכל, ובחלק מהמקרים זוכים לקבל גיבוי בלתי נגמר ובלתי מוסבר מאיתנו, ההורים.
מנתונים שפורסמו בעבר עולה כי אחוזי השחיקה בקרב המורים הם הרבה יותר גבוהים מעובדים במקצועות אחרים. לעיתים אחוזי השחיקה בקרב עובדי ההוראה מגיעים עד ל-70%, נתון מדהים ומדאיג בכל קנה מידה. אחר כך אנחנו מתפלאים למה צעירים רבים מעדיפים לבחור במקצועות נוחים יותר, ולא ללמוד הוראה. אפשר להבין אותם, בואו נראה אתכם עומדים מול כיתה של 35 נערים מתבגרים, מנסים לשמור על שקט במשך 40 דקות, וגם מנסים ללמד ולהעשיר את הידע של ילדינו. מדובר בסוג של משימה בלתי אפשרית.
בשורה התחתונה, לא צריך לקצר את החופש הגדול, אנחנו כהורים צריכים להיות יצירתיים מספיק כדי למצוא את הדרך שהילדים ייהנו מ-60 ימים מגוונים, ככל האפשר, ושיחזרו בראשון לספטמבר עם כוחות מחודשים ועם נפש חפצה לכבד את המורים העומדים מולם, אלה המבצעים עבודת קודש של ממש.
שבת שלום!
