יש דמויות בעיר אשדוד שהצליחו להטביע חותם בזכות עשייתם הרבה במגוון של תחומים. אחד מהם היה השמאי דני פרדקין ז"ל, שהיה ממקימי רובע י"א ובכלל תרם לפיתוח העיר בשנותיה הראשונות. דבר מותו של פרדקין הותיר רבים בהלם, ומאות הגיעו בימי השבעה לבית המשפחה ברובע י"א לנחם את הרעיה המסורה יהודית ואת ארבע בנותיו (דבורית, עמית, ורד וסיון). היו שם עמך ישראל, אנשים פשוטים שהתאהבו בנועם ובהליכות של דני, לצד אנשי עסקים מכובדים ואישי ציבור שהעריכו את עשייתו הברוכה של דני לאורך עשרות שנים.
דני נולד בשנת 45', עוד לפני קום המדינה, בירושלים. הוא היה נצר לשושלת ארוכה של ילידי הארץ. סבו היה רב גדול במאה שערים, ממשפחת חשין הידועה. דני גדל והתחנך בעיר הבירה, ובלט מאוד בתנועת בני עקיבא. הוא שירת בחיל האוויר כחובש מוטס, ואהב מאוד לתרום את חלקו למדינה, מה שבא לידי ביטוי בשנים ארוכות של עשייה בשירות מילואים, ואף המשיך להתנדב עד גיל 55.
בתחילת שנות ה-70 הגיע לאשדוד, עוד בימיה הראשונים של העיר, ובהחלט ניתן לציין אותו לצד שורה של אנשים שהיו מבוניה ומקימיה של העיר. דני לקח על עצמו את פרויקט הקמת רובע י"א, ופעל ללא לאות כדי שהרובע החדש יספק מענה מושלם לתושבי הרובע. באותם ימים היה ממקימי בית הספר "צפרירים", והוא זה שבחר את שם בית הספר. מעבר לכך, דני היה ממקימי הקאנטרי קלאב המיתולוגי ברובע י"א, היה ממייסדי המועדון הכפרי, ואף היה זה שהקים את בית הכנסת "ברכת עמליה" ברובע בו התגורר. לימים הוא תרם ספר תורה לבית הכנסת, ועד היום ציבור המתפללים דואג שספר התורה אותו תרם ייצא בכל יום שני וחמישי, כאות הערכה וכבוד לדני.
דני למד שמאות מקרקעין והיה אחד מאנשי המקצוע הטובים והישרים בתחום. הוא עבד עם החברות והיזמים הגדולים בארץ, ולא פעם נאמר עליו כי מעולם לא ערערו על דוח השמאות שלו, מאחר והיה איש מקצוע ישר ואמין.
דני נהנה מאוד מהעשייה סביב פיתוח העיר, והיה פועל לצידו של מהנדס העיר והוועדה המקומית לתכנון ובנייה. אלה היו שנים של שגשוג ופיתוח מואץ של אשדוד, ואנשי ציבור שהכירו את עשייתו באותם ימים אמרו כי "היה ניתן לראות את הניצוץ בעיניים של דני אחרי כל פרויקט שיצא לפועל. הוא התרגש כמו ילד קטן ואהב את אשדוד אהבת נפש".
לפני שמונה שנים לערך דני התבשר כי חלה במחלת ריאות קשה (פיברוזיס), שגרמה לו לעצור בפתאומיות את העשייה הרבה שלו. דני ורעייתו יהודית הסתובבו בכל בתי החולים בארץ, והגיעו עד לפיטסבורג בארצות הברית, בהמלצת הרב פירר. גם שם נאמר לו כי ימיו ספורים וכי אין שום אפשרות להציל את הריאות שלו. דני לא התייאש, הוא נסע לאוהל של הרבי מילובביץ' בניו-יורק, התפלל והתחנן לקבל את עזרתו כדי להבריא. דני יצא משם מחוזק, חזר לארץ אך למרבה הצער מצבו הרפואי הידרדר יותר ויותר. לפתע הגיעה בשורה גדולה, ודני הוזעק להשתלת ריאה בבית החולים בלינסון. זה לא דבר של מה בכך, מאחר ולדני היה סוג דם נדיר, ובכל זאת ההתאמה הייתה מושלמת ודני יצא מההשתלה אדם אחר לגמרי. הוא חזר לעצמו, חזר לעבוד בקצב מדהים והרגיש שהחיים מחייכים אליו.
לפני שנה וחצי המצב שוב הידרדר, דני נחלש ולמרות זאת מעולם לא התלונן, לא השמיע קולות בכי ונהי. בשבוע החולף הוא נפטר והותיר את בני משפחתו המומים ודואבים. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה, כאשר ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, ספד לו ארוכות ותיאר את תרומות הגדולה של דני לעיר אשדוד.
ד"ר לסרי אמר: "בלב כבד ובצער גדול, אנחנו מלווים לדרכו האחרונה את היקר באדם, דני למשפחת פרדקין. הכרתי את דני לראשונה לפני שנים רבות כשטיפלתי בהוריו, במסגרת עבודתי כרופא בביה"ח קפלן. אני זוכר את ההתפעלות שלי מהמסירות שהייתה לו אליהם. מסירות נדירה ויוצאת דופן שלא פגשתי רבות כמותה מאז ועד היום. מאז הימים ההם הנפשות שלנו נקשרו והפכנו לחברים בלב ובנפש. לאורך השנים נחשפתי פעם אחר פעם לאישיות העדינה, הרגישה והמיוחדת של דני. אישיות שהייתה בעיניי, להתגלמות כל הטוב שיש באדם. דני הוא מהאנשים הטובים ביותר שפגשתי בימי חיי, ובעיניי מהצדיקים שבהם. כל פגישה שלנו הייתה מתחילה עם חיבוק גדול ודמעות בעיניים שאיני יודע להסביר, פרט לכך שלדני הייתה נשמה גבוהה זכה וטהורה, שכל הנימים שלה הביעו רק טוב, גם בתקופת המשברים הבריאותיים הקשים ביותר. כך היה כשביקרתי אותו לפני מספר חודשים בביתו כשהוא כבר מרותק למיטה. הוא קיבל אותי בשמחה, וכמו תמיד היה אופטימי וקיווה לטוב. דני חיפש כל הזמן דרכים כיצד לעזור ולסייע. כמעט בכל פגישה שלנו דאג להביא בפניי בקשת עזרה לאדם כזה או אחר עם בעיות שהוא נתקל בהם, בעבודה, בבית הכנסת ודרך חברים אחרים. היה מתמלא בשמחה גדולה כשהבעיה הסתדרה, ועצב גדול היה עוטף אותו כשדברים לא הסתדרו".
ד"ר לסרי אמר עוד במסע הלוויה: "ברבות הימים, כשנכנסתי לחיים הציבוריים, נחשפתי לעוד אהבה גדולה של דני, האהבה לעיר אשדוד. הוא היה מעורב מאוד וחרד מאוד להתפתחות ולהצלחה של העיר, והיה שותף מרכזי שלנו בתפקידו כשמאי וועדת תכנון ובניה, בדחיפה קדימה של הבנייה בעיר. יזמים קיבלו כל פסיקת שומה שלו באהבה גדולה ובהערכה רבה. הם ידעו שדני יודע לאזן בין צרכי העיר לצרכים שלהם כיזמים. והיום, בשעת האמת והחסד הזו, שאנו נפרדים ממך דני, אני רואה זכות וחובה להודות לך על האהבה הגדולה הזאת לעיר ולי באופן אישי. עליך נאמרו מילות השיר: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…". היה שלום חבר יקר ואהוב, לך לשלום ונוח על משכבך בשלום. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים, אמן".
