מי שעובד בתקשורת המקומית או הארצית רגיל לקבל פניות מצד אזרחים ותושבים, המבקשים לשתף את הקוראים באירוע שהם חוו. בדרך כלל מדובר בתלונה או במקרה מצער, לעתים כואב וטראגי. משום כך הופתענו לקבל בקשה אחרת לגמרי, מיוחדת במינה, חפה מכל אינטרסים וכולה אומרת אהבה והערכה. בוגרי שכבת י"ב במקיף ו' ותלמידי הכיתה י"ב 7 בפרט, החליטו להביע את תודתם למחנכת הכיתה ורכזת השכבה, הילה גרשטיין, מעל דפי העיתון, ולספר מדוע הם חושבים כי היא "המורה הכי טובה בעולם".
משונה, נכון? כמה פעמים אתם, ההורים, שמעתם את הילדים שלכם מתלוננים על מורה? כמה פעמים אתם, התלמידים, זלזלתם במורים שלכם? אני בטוחה שהמון. "אנחנו מרגישים שלא אמרנו לה מספיק תודה", אומרים לי התלמידים שיזמו את הפניה לעיתון "המגזין", "למרות שהיא יודעת שאוהבים אותה".
מה הפך אותה למחנכת ורכזת אהודה כל כך?
"היחס שלה לתלמידים. היא מעבר למורה, היא מתייחסת לכל תלמיד כאילו הוא הילד שלה. השנה היא גם התמנתה לרכזת שכבה י"ב, והיית רואה שנכנסים אליה לחדר ילדים בוכים ויוצאים מהחדר עם חיוך. היא הייתה כמו יועצת, כמו אימא. בזמן הלימודים עם הייתה האצבע על הדופק, ואם לא בא תלמיד היא הייתה יודעת מה קורה איתו. ילדים בדרך כלל מזלזלים במורים, אבל אף אחד לא זלזל בה ולא הרים עליה קול. לצד הדאגה שלה היא משדרת סמכות. היינו צוחקים, לומדים, מעריכים ולא מתחצפים".
"כמחנכת היא עזרה לי בדברים אישיים", מוסיף אחד מתלמידיה, "בלעדיה לא הייתה לי תעודת בגרות וגם לעוד הרבה אחרים. הילה היא מורה לתנ"ך, אבל כשהיא קלטה שלא היינו מוכנים לאחת מהבגרויות ושהכיתה תיכשל, היא לקחה את כל החומר, למדה אותו ונפגשה עם כולנו אחרי שעות הלימודים. היא העבירה לנו את חומר הלימודים וכל הכיתה עברה. היא לא מוותרת. שש שנים היא ליוותה אותי כמחנכת, מכיתה ז' ועד י"ב. היו פעמים שלא עניתי לה לטלפון, סיננתי אותה פעם אחר פעם, והיא ידעה שזה מה שאני עושה ולא ויתרה. פעם כשלא הגעתי למקיף ולא עניתי לה, היא באה אלי הביתה להביא אותי לבית הספר".
הילה, מסתבר, אף רתמה את בעלה לצרכי עזרה והגברת המוטיבציה של תלמידיה. בוגרי י"ב 7 מספרים כי הילה ובעלה הם עצמם בוגרי מקיף ו'. "כשהיא הכירה את בעלה במקיף, הוא היה בורח משיעורים, והיא תפסה אותו ושינתה אותו. כשהיינו בכיתה י' הוא בא לכיתה, וסיפר את סיפורו האישי כדי לעודד אותנו ולהחדיר בנו מוטיבציה. מכיוון שהוא טוב במתמטיקה, לפני הבגרות היא הביאה תלמידים אליה הביתה, והם ישבו איתו ופתרו תרגילים לקראת הבחינה".
אל המפגש מצטרף אבא של אחד מהלומדים. גם הוא מבקש להחמיא. "כשבני התחיל את לימודיו בכיתה ז', היא הגיעה אלינו לביקור בית. היא הבטיחה שתהיה עם התלמידים באופן צמוד ואישי, וכל שנה זה רק הלך והתעצם. היא לא מתעייפת והיא לא מתייאשת. היא אימא לשני ילדים קטנים, ובכל זאת מוצאת את הזמן לעזור גם מעבר לשעות הלימודים. היא יודעת מה קורה עם כל תלמיד. פעם אחת היא פנתה אלינו, ואמרה לנו לשים לב מה קורה עם הבן כי הוא נפרד מהחברה".
תוך כדי שיחה, עולה סיפורו של האב כתלמיד. "אני עצמי הייתי תלמיד לא קל בכלל", הוא מספר בגילוי לב. "הייתי תלמיד של מרים לסרי ז"ל עד כיתה י', בזמנו היא הייתה מחנכת ורכזת השכבה שלי, וכשרצו להעיף אותי, היא נלחמה כדי שאשאר ותפסה אותי. בעיניי היא הייתה סמל ומופת של מהות המורה, וכשאני רואה את המחנכת של בני, את הילה, רואה כמה שהיא מקצועית ולא מוותרת, מקריבה מעצמה אחרי שעות הלימודים, אני לא יכול שלא להתפעל. אם היו עוד מורים כמוה, היו תלמידים אחרים לגמרי, תלמידים עם הצלחה מאסיבית. אין ספק שהיא מעצבת את דור העתיד".
איזה שיעור לחיים למדתם מהילה?
"לא לוותר. אם יש מטרה, לעשות הכול כדי להשיג אותה. למדנו ממנה את כוח הרצון והעשייה".
ביום שני תתקיים מסיבת הסיום של שכבת י"ב, ולבוגרים שנפגשו איתי חשוב להוסיף כי הם אהבו את המקיף והם רוצים להודות גם למנהלת ד"ר רונית טאוב. תלמידי כיתתה של הילה, שאותם חינכה במשך שש שנים, מספרים שהם מחזור בוגרי י"ב הראשונים שלה, והם יודעים שישמרו איתה על קשר. "בקיצור", הם אומרים, "הילה, אנחנו אוהבים אותך, בוגרי י"ב 7 וכל תלמידי השכבה!".
