בפוסט שפרסמה תמי מוטנג ביתה של אסתי בדף הפייסבוק כתבה כך "בחרתי את התמונה הזאת כי היא מסמלת אותך. החיוך הזה. האור הבורק בעינים. כ״כ יפה שלווה וטובה. קשה לי להעלות על הכתב את מערבולת הרגשות שלי. לא רוצה להיות במקום הזה, של לדבר עליך בלשון עבר. לא רוצה ללכת לבית העלמין כדי ״לבקר״ אותך.
אני רוצה אותך. רוצה לחבק אותך. לשבת איתך בבית קפה. לספר לך מה שעובר עלי. לשמוע אותך ולצחוק על הכל.
מה אני אמורה לומר מול המצבת אבנים הזאת? איך כל זה קשור אליך אמא?! שנה עברה, ואני לא יכולה להשלים עם המציאות. לא מצליחה לעכל את האובדן ולא מסוגלת להאמין שאת לא כאן יותר. שנה של בריחה מהמציאות ומהתמודדות שנה קשה. כואבת. רוצחת.
החסרון שלך מורגש בכל רגע. בכל בוקר בלי הטלפון שלך עם אותה פתיחה ״הי מאמוש מה עניינים״ בלי החיבוק הזה שאפשר לקבל רק מאמא אוהבת, המילים המחזקות והמחמאות מלוות בגאווה והערצה. לעולם לא אתרגל לחסרונך ולעולם לא אפסיק לחשוב עליך. אני מקווה שעכשיו טוב לך ושאת לא סובלת יותר.
אני תמיד אתגעגע אליך, אוהבת אותך ותיהי בליבי לנצח"
