אחד הדברים שהכי מרגשים אותי זה לפגוש מרוקאים שהצליחו להתגבר על מוצאם ולהפוך כנגד כל הסיכויים לכמעט בני תרבות.
כדי לפגוש יצורים כאלה נסעתי לעיר הפיתוח המכוערת אשדוד שהוקמה על חורבות העיירה הפלסתינאית הפסטורלית "אישדוד", שתושביה גורשו בפשע מלחמה ציוני כדי לפנות מקום למרוקאים שאוהבים לעשות על האש ושופינג בקניונים של אשדוד. פגשתי את אביאור – בן למשפחה אשדודית שורשית של עובדי נמל ופקידים שכל אחד מהם לבד מקבל מהמדינה בשנה אחת יותר כסף ממה שמשפחתי האשכנזית האומללה הצליחה לסחוט בעשר שנים, למרות שהמשפחה שלי הקימה את המדינה כשמשפחתו של אביאור גרה עדיין במערה במרוקו.
אפשר היה לצפות שאביאור יהפוך לעוד אשדודי מן המניין – בוחר ליכוד, לומד במכללת סמי שמעון למהנדסים שלא מאמינים בפסיכומטרי, ומעמיס בשיפודי ציפורה – אך כנגד כל הסיכויים אביאור בחר ללמוד מדעי הכלום באוניברסיטת ת"א. לאכול סלט קינואה טבעוני, ולהיות מוטרד מאוד מהכיבוש.
אמרתי לאביאור שאני גאה שיש לי מעריצים כמוהו, ושהוא הוכחה מהלכת על שתיים שגם מרוקאים שגדלו בעיר פיתוח ושמעו שירים של אייל גולן מינקותם יכולים להיות בני אדם. אין לי ספק שזה רק עניין של זמן עד שיצטרף ל"שוברים שתיקה" וימצא כלה שוודית פעילת BDS במידה אפס — שלוש מידות מתחת לסטנדרט האשדודי.
בתמונה -אביאור ואני. תודו שאם לא הייתי אומר לכם שהוא מרוקאי מאשדוד – לא הייתם מאמינים.
תגובתו של אביאור שהצטלם עם חצרוני: "פגשתי את חצרוני במקרה והתחלנו לדבר. בפוסט הוא הקצין דברים, אבל זה חלק מהקטע שלו. אני לא מעריץ וגם לא הבעתי מולו את דעותיי הפוליטיות. אני לוקח את זה בהומור בעיקר, אשדוד עיר מדהימה ומתפתחת ואני גאה בה, במשפחתי ובתושביה."
