בליל שישי, בשעה 2:00 לאחר חצות, ליוו מאות מתושבי העיר אשדוד למנוחות את חגית חגית כהן ז"ל, שנפטרה לבית עולמה מתוך יסורים קשים ומרים בגיל 33, כשהיא מותירה אחריה חמשה יתומים.
חגית נולדה בבית של תורה ויראה בירושלים מאז הקימה את ביתה עם בעלה הרב נהוראי, דאגה במסירות רבה לגדל את ילדיה לתורה ויראת שמים, בטחון ואמונה בה', מתוך צניעות ופשטות, עד יומה האחרון.
בשנה האחרונה חלתה במחלה קשה, כשמאז הדרדר מצבה וידע עליות ומורדות, והיא אושפזה מידי פעם בבית החולים. לקראת חג פסח האחרון חלה החמרה במצבה והיא אושפזה בבית החולים תל השומר, עד יומה האחרון.
חברותיה ומוקיריה סיפרו כי למרות הסבל והקושי במחלתה, בכל רגע חיזקה את הסובבים באמונה בה'.
ביום חמישי בערב, בעוד כולם עסוקים בהכנות לקראת שבת, בעת ששהו לצידה בעלה ומקורביה, השיבה את נשמתה הטהורה לבוראה, כשהסובבים אותה זועקים 'שמע ישראל'.
הרב עובדיה דהן יו"ר המועצה הדתית נעתר לבקשת המשפחה לקיים את הלוויה גם בשעה מאוחרת מאוד, על מנת לא להלין את המת, ולקראת השעה 02:00 לפנות בוקר החל מסע ההספדים באולם ההספדים באשדוד.
את מסכת ההספדים פתח הרב מאיר מוייאל, ראש ישיבת 'זוהר התורה' שבעלה של המנוח היה קובע את תפילותיו בישיבה .
הרב מויאל סיפר: "במוצאי שבת האחרונה הייתי ליד המיטה בבית החולים, שמעתי ממנה דברי חיזוק, שיחת מוסר, כעין צוואה שיצאה מקירות ליבה ואמרה: 'אבא, אני רוצה להיות ליד הילדים, ריבונו של עולם תשאיר אותי פה, תן לי לגדל אותם, חזרתי בתשובה".
אביה, הגאון רבי אליעזר כהן, ראש כולל "אהבת שלום", הצדיק עליו את הדין באהבה. בדבריו אמר: "הקדוש ברוך הוא יש לנו קשר גדול עם הבת המנוחה, אין יום שלא דיברנו איתה אבל 'וידום אהרון', אנו דוממים, אתה מנהיג את הבריאה, אנו מאמינים באמונה שלמה שמה שאתה עושה הכל אמת לאמתו.
הרב יצחק שטרית, ראש כולל החיד"א, סיפר כי כשביקרנו לאחרונה בבית חולים שאלו אותה מה המשאלה שלה. אמרה שרוצה להכין אוכל לילדים שלה. אנו חושבים שהכל ברור ופשוט מאליו, להכין אוכל לילדים זה דבר ברור – וכי מי לא מכינה אוכל לילדיו?! אבל הנה רואים שגם זה לא פשוט וזה מגיע בתור 'משאלה' ה' ירחם. "אבל גם מתוך תחלואיה ויסוריה היא דואגת וחושבת על ילדיה ולא על עצמה".
לאחר אמירת הקדיש יצא מסע הלוויה באישון לילה, כשהמונים מלווים אותה בדרכה האחרונה.
בסמוך לקברה הטרי אמרו ילדיה הקטנים והרכים קדיש, כשכל מילה ב"יתגדל ויתקדש שמיה רבא" נאמרת באיטיות, ודמעות שוטפות את פניהם של כל הנאספים.
הותירה אחריה כאובים שבורים ורצוצים את בעלה, הוריה, אחיה, בנים ובנות.
