בשנת 1999 הפסקתי לקפוץ בגולים. כמי שנולד כמעט לתוך הכדורגל ומגיל 7 מסתובב במגרשים, בכל פרמטר אפשרי, אם כשחקן, אם עיתונאי, אם כמאמן (בקטנה אומנם) ואפילו כמייסד קבוצת כדורגל, לא לקפוץ בגול זה "עונש" שאין כמוהו. וכל זה למה? כי בשנת 1999 החליטה הרשות לבקרה תקציבית של ההתאחדות לכדורגל להוריד את "אהבת חיי" הספורטיבית, מכבי יפו לליגה א' ואח"כ למחוק אותה לנצח והורידה אותה לליגה ג', על חובות שאפשר היה לסגור. רצו שיראו וייראו. תלו את הקבוצה ואח"כ העבירו לכסא חשמלי.
אז הבנתי לראשונה שיש, כמו בחיים, דין אחד לזה ודין אחר להוא. בית"ר ירושלים נשארה בליגת העל, בדיוק באותה תקופה, כשהיו לה יותר חובות מיפו וקיבלה אפילו עזרה מאותם גורמים שהורידו את הקבוצה הקטנה שלי. פשוט דאגו שירושלים לא תרד. ראיתי מאז מאות רבות של משחקים ואני לא מגזים, אולי אפילו יותר ולא קפצתי בגולים. לקח לי שנים (שנת 2008) עד שהקמתי מחדש עם חברים (שהיום הם כבר לא…אבל זה סיפור אחר) את מכבי קביליו יפו וחזרתי לקפוץ בגול..אמנם קצת פחות גבוה, אבל עדיין. אמנם לא האורגינל עליו גדלתי, אבל העתק. זה גם משהו.
ביום חמישי ה-25.5 סמוך לחצות קפצתי לגובה. מה זה לגובה. עד עכשיו יש לי שברים מהנברשת של אמא שלי (בת ה-80. הנברשת לא אמא שלי…אמא שלי צעירה רק 78…) וכל כך למה? כי סתיו פיניש מבני יהודה כבש פנדל וניצח עבור הקבוצה מהשכונה את גמר הגביע. אמת, הייתה לי צמרמורת ואני בכלל לא אוהד אותם.
לפני שאסביר למה ויש הסבר גדול. אני רוצה להתייחס למילה "שכונה". בישראל משום מה המילה הזו הפכה להיות מעין "קונוטציה", הקשר, למשהו שלילי. משום מה בישראל כשרוצים להגיד שמשהו לא עובד כמו שצריך משתמשים לא פעם במילה שכונה. אז תסלחו לי, עבורי שכונה, זה ילדות, זה אנשים טובים, זה שכנה שאנחנו קוראים לה "דודה", למרות שהיא בכלל לא קשורה למשפחה. זה להשאיר דלת פתוחה כשאף, אחד לא ייכנס לגנוב. ההפך אולי להביא עוגה או משהו שהכינו..לשכנים. רבים מאיתנו גדלו בשכונה והפכו למובילי דעה (למשל חכם סידי…מה למה לא…מוביל דעה או לא? עובדה אתם קוראים אותה). שכונה עבור הרבה אנשים זה געגועים למשהו נקי, טוב, אמיתי. משהו שאולי לא יחזור כבר.
עכשיו נחזור לרגע שסתיו פיניש שחקן בני יהודה, קבוצה שמזוהה עם "שכונת התקווה", כבש את הפנדל המכריע בתסריט מתח (איזה פנדלים אלו היו…) והעניק את הגביע לבני יהודה. אוהדי בני יהודה שכולם כמעט עברו/גר/גרים בשכונה או סמוך לה, לא ידעו את נפשם. אבל לא רק הם. גם אני. גם שכמוני. היה לנו נעים לראות את החברה מהשכונה מנצחים את החברה "המדושנים, שבעים" מתל אביב על קו קנדה, משם מגיע הבעלים של מכבי ת"א, מיץ' גולדאהר",ששפך מעל 130 מיליון שקלים בשביל עונה בלי תואר(אל דאגה עבורו זה כמו 130 שקלים עבורכם…). היה נעים לראות איך החברה מהשכונה הוציאו להם את המיץ' (היה פה משחק מילים למי שפספס), היה לי נעים לראות איך הכסף הופך לשולי. לרגע אחד, לשנייה אחת חזרתי להיות משה סידי מהשכונה ביפו שחוגג אחרי עוד שער במגרש העמודים (שיחקנו מתח לבית, מתח לעמודים)…אז כשהכסף היה ממונופול ולא זה שאנחנו מחכים לו בכל חודש לבנק…
בני יהודה היא השריד האחרון לאותה תקופה. פעם כל הקבוצות בליגה הראשונה (אז הלאומית) היו של אזור קטן של "סוג של שוכנות". מכבי יפו, רמת עמידר, שמשון בית"ר ת"א, הכח ר"ג, שעריים ועוד.. (תוסיפו חופשי). מכל אלה נותרה הרק בני יהודה בליגה הבכירה. הניצחון שלה העניק כבוד גם לאותן קבוצות. לפחות עבורי. עשה להן מחווה.
נהניתי לראות (מודה. עכשיו ישנאו אותי כולם) את החברה מתל אביב חוזרים בידיים ריקות. נהניתי כי מבחינתי זה היה ניצחון הקבוצה הקטנה יותר, לא זו שבולעת בכספה כל שחקן, כל דבר. זה נתן תקווה ללא מעט קבוצות שלא נחשבות "לגדולות" בגלל הכסף, אבל הן "ענקיות,, בחום ובמשפחתיות שהן מעניקות לשחקנים שלה. כמו בני יהודה, כמו מכבי יפו, כמו מ.ס אשדוד.
כן כן, אף אחד לא ספר את הקבוצה מהשכונה. הניצחון שלה מוכיח שגם מ.ס אשדוד יכולה. עם קצת אמונה. היתרון של מ.ס הוא בדיוק המקום של החיסרון של הקבוצות הגדולות. אין להן מקום ,לחום", הכל טכני, מתוכנן, קר. הן מגיעות שאננות לכל עונה, כאילו ברור שהתארים שיש לליגה להציע, הם כבר שלהן. ואז הן סופרות עוד אליפות, עוד גביע לארון הצפוף. הייתם צריכים לשמוע את מאמן מכבי ת"א וידיגל (כישלון גמור בלי קשר לטור הזה) לפני המשחק מול הקבוצה מהשכונה: "יש לנו עוד תואר לקחת"…והתכוון לזכייה בגביע. גביע של יוגורט הוא יכול עכשיו לקחת. טוב של גלידה, שיהיה לו קצת מתוק..
מ.ס אשדוד צריכה להקרין את הפנדלים של בני יהודה שוב ושוב לפני כל משחק גביע. הגיע הזמן שלה גם להאמין. הגיע הזמן שלה להבין גם שהיא יכול להגיע רחוק. לזה נועד הגביע לקבוצות שאולי לא יכולות להתמודד עם הכסף הגדול כל העונה הארוכה, אבל במשחק אחד הן יכולות לנסות להביא תואר. בעונה הבאה עם אמונה אפשר בהחלט לכתוב את הטור הזה על קבוצה אחרת עם הרבה לב שתעשה גביע. למה לא? הנה אתגר. קחו אותו. אם בני יהודה יכולה, גם אתם יכולים.
ועוד מילה לפני סיום. אוהדי מכבי ת"א, שמחו לאידה של הפועל ת"א שירדה לליגה הלאומית. הסתובבו עם ארון קבורה לא עלינו, עם השם הפועל ת"א, שרפו בובה עם חולצה של הפועל ת"א (אוהדי בני יהוד ניסו להחזיר בשריפת חולצה של מכבי ת"א. לא אהבתי) ועוד כהנה וכהנה. בנפל אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך, כתוב בספר "משלי". אוהדי מכבי ת"א עלזו ולא רק ששמחו אלא ממש חגגו. אז עכשיו לא נורא אם קצת נחייך על חשבונם, נגל…או נכתוב את הטור הזה בקצת חיוך בכדי להזכיר…כמו בשיר של ששמוליק קראוס "אוהו איך שגלגל מסתובב לו"…
וחכם סידי אומר: ״החיים יקרים מידי בכדי לבזבז אותם על אנשים ללא ערך״…..
