כנגד זה יש אדם שעושה מעשה קטן בכמות, אך באיכות הכוונה טהורה ולשם שמיים, מעשה זה יעלה לרצון על מזבח ה'. כמו שכתוב אחד מרבה, אחד ממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים.
אנו רואים ששמעון הצדיק התפעל מאותו נזיר שנמנע מיין, מגילוח השיער במשך 30 יום, וכי דבר קשה הוא זה? אלא שהמעשה מצד עצמו קטן הוא, אבל הכוונה הייתה לשם שמיים שעמד בודד מול בבואתו הנשקפת במים, איש לא שמע ולא ראה את דברי ההתעוררות שנזדעקו מתוך פיו. הייתה זו קבלת נזירות מתוך שם שמיים בלבד.
התורה דיברה הרבה על הכנסת אורחים של אברהם אבינו, שבאותו זמן היה חולה, והיה חום בוער כתנור, ובכל זאת רץ לקראת האורחים לאחר שחיכה להם. כאן אנו רואים שמצוות הכנסת אורחים שלו הייתה נטו לשם שמיים, כי הייתה בו מידת החסד . וזוהי עבודת האדם בעולם, להגיע לעשיית מצווה בטהרת לב, שרצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, מריבוי המצוות יהיו לפחות כמה שיעשה אותם לשם שמיים בשלמות.
הלכות צדקה
מצוות צדקה כפי השגת ידו, וכמה פעמים נצטווינו במצווה זו, ואף על פי כן אין מברכים על מצווה זו מכמה טעמים. והמעלים עינו מהצדקה עובר בלא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך. ונקרא בליעל, וכאילו עובד אלילים, ומאוד יש להיזהר במצווה זו. ולעולם לא יבוא לאדם היזק על ידי שנתן צדקה, שנאמר, והיה מעשה הצדקה שלום. וכל המרחם על העניים הקב"ה מרחם עליו, והצדקה דוחה את הגזירות הקשות, וברעב תציל ממוות. ולעולם יהיו עניים בני ביתך. אדם הפותח את ידיו ליתן צדקה נפתחים לו שערי שמיים לקבל תפילתו. הצדקה דוחה את הגזירות, ומאירה לכל השבוע בסוד וצדקתו עומדת לעד, אך מצווה אחרת אינה מאירה כי אם יום אחד.
כל אדם חייב ליתן צדקה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן ממה שיתנו לו, ומי שנותן פחות ממה שראוי ליתן, בית דין היו כופין אותו ומכין אותו מכת מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן. ויורדים לנכסיו בפניו, ולוקחים ממנו מה שראוי לו ליתן.
