יום הולדתי הקרב ובא גורם לי לעשות חשבון נפש עם עצמי. להסתכל על החיים שחלפו ועל הזיכרונות שנוצרו, על החוויות שעברו, השינויים שקרו ולומר בפה מלא: ישתבח שמך לעד, הכל בחכמה עשית! אנחנו חושבים שאנחנו מתכננים לעצמנו את החיים ובשמיים נרקמת לה בדייקנות ובשלמות תכנית אחרת לחלוטין… תכנית טובה בהרבה מכל מה שיכולת לתכנן בעצמך.
לפני קצת פחות משנתיים זכיתי להכיר את אבא שלי. חשבתי שהכרתי אותו עוד קודם, אך גיליתי להפתעתי שלא ידעתי עליו דבר. אני כמובן מדברת על האבא המשותף שלי ושלכם, אותו אבא מדהים שבמשך שנים ארוכות חיכה לי בסבלנות, אותו כל יכול שרקם את ימי חיי בתבונה שאין אפשרות לתארה במילים, יום אחר יום, בחכמה אינסופית ובדיוק מופתי… רקמה יפיפייה שהובילה אותי למקום בו אני נמצאת היום, רקמה ייחודית שגרמה לי להיוולד מחדש לחיים חדשים עם אורח חיים שונה בתכלית, חשיבה אחרת לגמרי ושמחה שלא הכרתי מימיי. חשבתי שאני יודעת מי זה הבורא, אך טעיתי בגדול… כי את גדולתו אפשר לראות רק כשמסתכלים מקרוב… ואני חייתי במשך שנים כשאני מביטה מרחוק, מביטה לא מביטה, מפחדת להסתכל מקרוב שמא לא אוכל להתרחק יותר… פחד מטופש ושקרי שכל מהותו הייתה להרחיק אותי מהאושר הזה שקיים כשחיים קרוב אליו.
30 שנה לקח לי לחזור הביתה. 30 שנה מלאות בניסיונות, תלאות, כאב, חוויות, מרדפים, מסע של שנים ארוכות בו בחרתי לא פעם בשביל הלא נכון, מסע בו פסעתי לעיתים בעלטה ולעיתים במה שנדמה כמו אור בוהק ויפה אך התגלה כאור שקרי ומזויף שבסופו הגעתי תמיד איכשהו לחשיכה, מסע ארוך שנים בו גם מעדתי, לעיתים אפילו הלכתי אחורה, מסע בו למדתי, החכמתי, חוויתי, הרגשתי, צחקתי, בכיתי, התבגרתי, הקשבתי, מסע שהוביל אותו בסופו של דבר הביתה.
היום אני מבינה שכל מה שקרה לי, גם הדברים הקשים והכואבים ביותר היו ללא ספק לטובתי, דברים שאילולא היו קורים לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי, לא הייתי הופכת להיות מה ומי שאני, דברים שבזכותם הגעתי אל האור הנכסף.. דברים שבעת שקרו הרגישו כאילו סוף העולם הגיע, כאילו השמיים נופלים עליי אך כיאה לאחד שמנהל את העולם בסדר מופתי ולא עושה טעויות – התברר שהם קרו לגמרי לטובתי.
לפני שנתיים חגגתי את יום הולדתי בבר עם חברים. לבשתי מכנס עור וציירתי נקודות שחורות על הפנים, זאת עדיין הייתה תקופת הרוקנרו'ל שלי.. שנתיים עברו ואני מכסה כל פיסת עור אפשרית, מדקדקת במצוות, שיערי מכוסה בכיסוי ראש מלא, שנתיים שאני רצה אחריו ולמענו. שנתיים עברו ואני במקום שלא חלמתי שאגיע אליו. אם הייתם שואלים אותי בתקופה ההיא האם אני רוצה לחזור בתשובה ולשנות את החיים שלי כפי שהשתנו הייתי צורחת: "לא!!!" בקולי קולות.. למה שארצה לשנות את אורח החיים החופשי והכיפי שלי, בו אני יכולה לעשות מה שבא לי מתי שמתחשק ולבחור בחיים בהם הכל "אסור"? היום, כשאני טועמת את טעמה המתוק מדבש של התורה הקדושה, בא לי רק לצעוק כל היום שכולם יידעו: אין עוד מלבדו! טעמו וראו כי טוב ה'.
כשחזרתי בתשובה, בתור דמות מוכרת באזור מגוריי, השמועה התפשטה מהר מאוד והתגובות לא איחרו מלהגיע. "שטפו לך את המוח", אמרו לי וגם "שלא תשתגעי לנו….", שמעתי לא פעם… לא מבינים שמשוגעת הייתי כשבחרתי לחיות בלעדיו, כשבחרתי לעצום עיניים ולהתעלם מקיומו בכל פרט ובכל רגע בחיים שלי, כשהלכתי בחושך ובכל פעם שהוא הושיט את ידו כדי להדריך אותי, סירבתי לאחוז בה מהפחד שאולי לא אוכל לעולם להשתחרר מהאחיזה… התמזל מזלי שבסופו של דבר הושטתי ידי אל ידו ומאז הוא לא נותן לי ללכת. ואני…? לא רוצה ללכת לשום מקום בלעדיו, כי הוא הוא החיים.
אתה אף פעם לא יכול לדעת לאן החיים ייקחו אותך, אבל כשאתה חי באמונה אתה יודע ללא צל של ספק שלא משנה לאן תגיע, זה יהיה הכי טוב בשבילך! האמונה גורמת לך להגיע לתובנה חד משמעית: "גם כשאני לא מבין, אני יודע שאתה אוהב אותי ושכל מה שקורה איתי זה לטובה…". אתה משתחרר מהדאגות, מהעכבות, מהמחסומים, אתה משתחרר מהחשיבה המוטעית לפיה אתה שולט בעולם ובגללה מתאכזב בכל פעם מחדש כשמשהו לא הולך בדרך שאתה רוצה. אתה הופך להיות, במילה אחת, חופשי.
הרבה דברים הייתי רוצה לבקש לכבוד יום הולדתי… הייתי רוצה לבקש זיווג אבל הוא יודע מתי הזמן הנכון ביותר בעבורי, אז אין לי שום טענה כלפיו כי הוא יודע טוב ממני מה טוב לי. הייתי רוצה לבקש פרנסה אבל הוא כבר דואג לי לכל מחסורי. הייתי רוצה לבקש בריאות אבל אני מרגישה נהדר כי הוא שומר עליי. הייתי רוצה לבקש הצלחה אבל הרי גם ההצלחה וגם הכישלון הם ממנו אז שניהם טובים וכל מה שהוא שולח אני מקבלת באהבה. הייתי רוצה לבקש הרבה דברים, אך מסתבר שיש לי כל מה שאני צריכה. אז אבקש רק דבר אחד, שאזכה בכל יום לחיות באמונה, כי כשיש לך אמונה, לא חסר לך דבר.
