אין תושב בעיר שאינו מכיר את תופעת ה"גולשים". נכון, אנחנו עדיין לא אוסטרליה, וגם לא מיאמי ועם זאת, ככל שהשנים עוברות יותר ויותר גולשים ישראלים, שזופים כהלכה ובעלי שיער ארוך ושרוף מקרני השמש, מציפים את חופי הים שלנו ושוהים שעות ארוכות במים המלוחים. א
בל חופי הגלישה הם ממזמן לא רק נחלתם של צעירים מגניבים, שמוכנים לקום ב-6 בבוקר רק כדי לתפוס את הגל הכי טוב. בשנים האחרונות ספורט הגלישה תופס מקום נכבד בחייהם של אוהבי ים רבים. מועדון הגלישה "ליגל" בהנהלתו של גל דהן (36), בעל וותק של 12 שנה בהדרכת גלישת גלים לילדים, נוער ומבוגרים.
פתח קייטנות לילדים וקורסים של גלישה לנוער ולמבוגרים, המתאפיינים בתמהיל מוצלח של משמעת, ערכים, ביצועים ספורטיביים ואהבת הים. ה"ליגל" הינו מועדון גלישה וחנות לציוד גלישה הנחשב לאחד מהמועדונים הבולטים בארץ וידוע כשם דגש על בטיחות הילדים שמתבטא ראשית בפעילות ימית וחלוקה לקבוצות קטנות. הפעילות מתקיימת מול מועדון הגלישה אשר נמצא בין שתי סוכות הצלה (חוף לידו ומי-עמי), לקייטנה אזור תחום לילדים כשהמדריכים נמצאים עם הילדים משעת ההגעה ועד לאסיפתם.
מעטים האנשים בעיר שלא מכירים את פניו החייכניות של הגולש הדגול גל דהן שזכה בתואר אלוף ישראל בגלישת גלים. כיום גל מדריך גלישה בעל תעודה בינלאומית בהדרכה, מציל ים ובריכה, צוללן מוסמך, סקיפר ואיש ים וותיק. "גל מכיר את הים הרבה יותר טוב משהוא מכיר את היבשה" מספרת שירן בוחבוט דהן- רכזת חוגים וקייטנות ב"ליגל", שהיא ממש לא במקרה האחות הקטנה של גל. "יש לגל ניסיון של יותר מ-30 שנה בכל הקשור לים בכלל ולגלישת גלים בפרט".במועדון מדגישים שבעזרת ציוד ברמה הגבוהה ביותר והדרכה מקצועית ואדיבה כל ילד יכול ללמוד לגלוש ולהכיר את הים ואת תכונותיו. "אצלנו הילדים מקבלים יחס אישי, הקשבה ופתרון של בעיות בכל נושא.
הצלחת הילדים היא קריטית ולכן כשאנו מזהים ילד שלא הצליח כעבור מספר ימים הוא מקבל זמן אישי עם המדריך על זמן ההפסקה או בסוף היום שבו מחזקים את נקודות החולשה שלו". מועדון הגלישה מציע קורסים לילדים עם PDD ולסובלים מהפרעות קשב וריכוז. גם בפסח הקרוב וגם בחודשי הקיץ החמים יולי אוגוסט יפתחו קורסים לכל הגילאים ובכל הרמות.
מאיזה גיל הים קרא לך?
"גיל חיתולים (צוחק), מאז שאני זוכרת את עצמי, אני זוכר גם את הים, כי אבא שלי היה חי ונושם את הים הוא במקור דייג ומציל. מגיל אפס הוא היה מעלה אותי לסירות דייג, בסביבות גיל 5-6 התחליתי לצלול. האהבה לגלישה התחילה אצלי כשראיתי את הגולשים נכנסים אל הים, בעוד שאני הייתי מבלה את רוב זמן בסוכות של המצילים. אבא שלי לא התלהב מהרעיון, כי אז הגלישה לא הייתה תחום בטוח כפי שהוא היום".
ואיך בכל זאת רימית את אבא?
"מכיוון שאבא אסר עלי לגלוש- פתחתי שיטה, הייתי ממתין לגולשים בחוף וכשהם היו יוצאים מהמים הייתי מבקש מהם לעשות "סיבוב" על הגלשן ולתפוס כמה גלים".
ספר לי על חווית "הגל הראשון שתפסת"?
"הייתי ילדון בערך גיל 8-9, הים היה הרבה יותר פראי, כל גל שהיה באוויר היה מלא בצדפים ואוצרות ים, לא הייתה מרינה, הים היה טבעי והגלים היו גבוהים ועוצמתיים. אחרי ששכנעתי את אבא לקנות לי גלשן הגעתי לאזור של החוף של הדתיים (שעדין לא היה קיים אז), לקחתי את הגלשן וחתרתי לעומק, אני לא יודע איך קרה שלא איבדתי את הגלשן בדרך כי אז לא היה לי ליש שזו הרצועה שמחברת בין הרגל לגלשן. אני זוכר את עצמי נעמד על הגלשן ויוצר שווי משקל משלם, הגל הראשון שעליתי עליו הביא אותי על לחוף. ברגע כזה הריאות מתמלאות בגאווה קמתי מהגלשן וזה פשוט קרה "נתפסתי" התאהבתי סופית בים.
