זה סיפור. בית הדין הרבני קיבל את עמדה האישה וקבע: "כאשר בן זוג אינו מבצע אף אחת מהפונקציות המשפחתיות, לא היותו מפרנס עיקרי ולא טיפול בעבודות הבית והילדים, הרי שמלכתחילה אין חלוקה מאוזנת בין הצדדים".

בית הדין הרבני צידד לאחרונה באישה שהתגרשה מבעלה, שתבע לקבל ממנה "נכסי קריירה". בית הדין הרבני קבע בסיום הליך גירושים ממושך בין בני זוג כי לבעל, "שרבץ בבית בחוסר מעש ואף שתה שתייה חריפה", לא מגיע שום חלק בזכויות של רעייתו.
בהחלטה נכתב כי העובדה שהבעל לא צבר זכויות סוציאליות כלשהן, "יש בה כשלעצמה כדי ללמד על עברו התעסוקתי ועל התנהלותו הכלכלית". בהחלטה הדגיש בית הדין כי "גם אם הייתה לבעל תרומה מסוימת למשק הבית, היא לא הייתה שוות ערך לתרומתה של האישה".
הנישואים של בני הזוג, שנמשכו כ־30 שנה, עלו על שרטון והשניים החליטו להתגרש. פרקליטה של האישה, טען כי מרשתו "עבדה במשרה מלאה ובעבודות נוספות. היא נשאה בנטל תשלומי אחזקת הדירה, מימונה ושיפוצה והיא אף ביצעה את מלוא עבודות משק הבית והטיפול בילדים". בית הדין, שקיבל טענה זו, הוסיף: "הבעל, לעומת זאת, עבד בעבודות מזדמנות מדי פעם, לא צבר זכויות פנסיוניות, לפרקים היה מובטל, ואף סירב 'לנקוף אצבע' בכל הקשור לניהול משק הבית והטיפול בילדים".

הבעל עתר כאמור לקבלת חלקו בזכויות הסוציאליות הרשומות על שם האישה במקום עבודתה ובמוסדות השונים, שאותן צברה במהלך הנישואים. לטענתו, מיד לאחר שהשניים הכירו, עוד בטרם נישאו, הוא היה זה שמימן את לימודיה של רעייתו, "ותמך בה לאורך כל חיי הנישואים ועודד את רצונה לפתח קריירה".

מנגד טענה האישה כי הבעל הוא "אדם עצלן, שעשה תמיד את כל התרגילים האפשריים כדי לא לעבוד". עוד טענה כי אלמלא "הוא והתנהגותו הטפילית, יכולה הייתה להתקדם אף יותר". בית הדין הרבני דחה את התביעה שהגיש הבעל וקבע: "כאשר בן זוג אינו מבצע אף אחת מהפונקציות המשפחתיות, לא היותו מפרנס עיקרי ולא טיפול בעבודות הבית והילדים, הרי שמלכתחילה אין חלוקה מאוזנת בין הצדדים. עיוות זה יש לתקן באמצעות הותרת כלל זכויותיה הפיננסיות ונכסי הקריירה שצברה האישה בידיה".