מפסיקים לבכות, מתחילים להודות

כשהייתי חילונית, נהגתי להאשים הרבה פעמים את מרפי בדברים שקורים לי. נו, אתם מכירים אותו, "חוק מרפי". כל פעם שכל הרמזורים אדומים כשאתה ממהר, כשאתה רץ לאוטובוס ומפספס אותו בשנייה, כשאתה שולח הודעה לנמען האחרון שהיה אמור לקבל אותה, כשאתה מנסה להתחמק ממישהו ודווקא אותו אתה פוגש, כשאת סוף סוף לוקחת לך יום חופש ודווקא היום הזה יהיה יום גשום וסגרירי, כשאת מכירה את גבר חלומותייך ואז פוגשת את אשתו היפיפייה... פעם היינו קוראים לזה אירוניה, היום אנחנו מבינים שיד השם היא המכוונת את הכל, כן, גם את הפספוסים, העיכובים, הקשיים, הבלבולים... הכל ממנו. אז את ממהרת מאוד להגיע הביתה כי הילד צורח מכאבי בטן וכל הרמזורים אדומים... את לחוצה וכועסת ומתלוננת... רק שאת לא יודעת ממה זה הציל אותך.
צוות האתר | יום ראשון - 07/05/17 - 1:54
אישה מתפללת

כשהייתי חילונית, נהגתי להאשים הרבה פעמים את מרפי בדברים שקורים לי. נו, אתם מכירים אותו, "חוק מרפי". כל פעם שכל הרמזורים אדומים כשאתה ממהר, כשאתה רץ לאוטובוס ומפספס אותו בשנייה, כשאתה שולח הודעה לנמען האחרון שהיה אמור לקבל אותה, כשאתה מנסה להתחמק ממישהו ודווקא אותו אתה פוגש, כשאת סוף סוף לוקחת לך יום חופש ודווקא היום הזה יהיה יום גשום וסגרירי, כשאת מכירה את גבר חלומותייך ואז פוגשת את אשתו היפיפייה… פעם היינו קוראים לזה אירוניה, היום אנחנו מבינים שיד השם היא המכוונת את הכל, כן, גם את הפספוסים, העיכובים, הקשיים, הבלבולים… הכל ממנו. אז את ממהרת מאוד להגיע הביתה כי הילד צורח מכאבי בטן וכל הרמזורים אדומים… את לחוצה וכועסת ומתלוננת… רק שאת לא יודעת ממה זה הציל אותך.

דע, אחי היקר, שהבורא יתברך מנהיג את עולמו בחסד וברחמים, וגם אם קיבלת ייסורים, אלו הייסורים הקלים ביותר שהוא יכל לתת לך. ניצלת ממשהו קשה בהרבה וזה לא כי מגיע לך, אלא כי הוא אוהב אותך! יש לנו נטייה טבעית להביט על הרע, לזכור את הקושי, להיתלות על הכאב… אך האם אתה זוכר את הטוב? האם אתה זוכר את כל הימים בהם כל הרמזורים היו ירוקים? האם אתה זוכר את היום בו נולדו ילדיך? את היום בו זכית להתחתן? האם אתה זוכר שהתעוררת בריא? שיש לך עבודה? בית? אוכל? משפחה? חברים? עיניים? אנחנו תמיד זוכרים את מה שביקשנו ולא קיבלנו, אך האם נשכיל גם לזכור את מה שקיבלנו מבלי לבקש?

אבא שלי, לעולם לא יימאס לי להודות לך כמו שלך לעולם לא נמאס לתת לי! כיצד אוכל להיות כפוית טובה ששוכחת את כל המתנות יקרות הערך שקיבלתי ממך על אף שאיני ראויה להם?! כשהתחלתי לחזור בתשובה, התחלתי ללמוד מהי הכרת הטוב. בכל ערב לפני השינה אני שוכבת במיטתי, מונה את כל הדברים המופלאים שקיבלתי ומקבלת בכל רגע ומודה עליהם… פתאום אתה מתחיל להבין כמה יש לך! כמה אתה עשיר! נכון, אין לך הכל, יש דברים שחסרים לכאורה, אבל אם נשכיל להבין שהבורא יודע היטב מה נכון לנו ושמה שיש לנו ברגע הזה זה בדיוק מה שנחוץ לנו כדי להיות מאושרים, לא נרגיש חסרים לעולם! הקב"ה החליט שכרגע לא יהיה לי זיווג, שנכון לזמן הספציפי הזה בחיי זה הדבר הכי נכון והכי מועיל בעבורי, למה? איני יודעת… איני בראתי את העולם, איני יודעת מהו התיקון שבשבילו ירדה נשמתי לעולם הזה, איני יודעת מה הייעוד שלי, אך אני יודעת שיש לי אבא שהכל גלוי וידוע מלפניו, יודעת שהוא מנהל את העולם בצורה מושלמת ומדויקת, אז אם כך הוא החליט, האם ראוי שאני הקטנה חלילה אחשוב שאני יודעת טוב יותר ממנו מה נכון לי? שאחשוב שהוא מונע ממני דבר כלשהו שאני כה רוצה כי הוא רוצה להרע לי? 30 שנה חייתי במרמור הזה… במחשבות על למה רק לי אין? למה חסר לי? למה כואב לי? למה לא הולך לי? כשחזרתי בתשובה הבנתי עד כמה המחשבות האלה מורידות אותי למטה, לפני שאתה תוהה כיצד אפשר לחיות באופטימיות ולהאמין שהכל לטובה, תשאל את עצמך מה נותן לך לחיות בתסכול? איזו דרך טובה יותר בעבורך? הקב"ה מבטיח שבסוף הכל יהיה בסדר שהרי "כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא לְטַב עָבִיד" (כל מה שה' עושה, לטובה עושה) אך הוא לא מבטיח שתבין את הדרך. לכן כל מה שנותר לנו זה לבטוח בו, להישען אחורה וליהנות מהדרך.

כשאדם חי באמונה ובהודיה, הוא מתחיל לראות ניסים גלויים בחיים שלו, פשוטו כמשמעו! החיים שלנו מלאים בניסיונות, אך אדם שמקבל הכל באהבה בידיעה גמורה ומוחלטת שהכל קורה לטובתו גם אם אינו מבין את זה, הוא לא סובל! ואם קיבלת באהבה, הכל יתהפך לך לטובה ויומתק מעליך הדין. תאר לעצמך שהילד הקטן שלך מנסה להתחיל ללכת ובכל פעם נופל, אחרי 50 פעם שנפל הוא אומר לעצמו: "אולי לא נועדתי ללכת? אולי זה לא בשבילי?". אני בטוחה שכל אחד מכם הרגיש את הצמרמורות שחלפה בי כשאני מדמיינת את הילד שלי מוותר… אך כך אנחנו מתנהגים כשלא הולך לנו. מנסים פעם ועוד פעם ומרימים ידיים… מוותרים על היכולת שלנו ללכת קדימה, לעוף למעלה! הרבה אנשים נכשלו כי לא ידעו כמה היו קרובים להצלחה כשהם הפסיקו לנסות. לעולם אל תתייאש!

להתייאש מעצמך משמעו להתייאש מבורא עולם כפשוטו. אתה חלק ממנו, כל מה שאתה, כל מה שיש לך וכל מה שיש בך, הכל ממנו.. הוא מנהיג כל רגע בחיים שלך, שולט בכל דרך, בכל נשימה, אם אתה מתייאש סימן שאתה לא מאמין בו, שאתה לא מכיר אותו… כי אילו היית מכיר אותו באמת, היית יודע שכל מה שעליך לעשות עכשיו זה לשמוח ולהודות תוך כדי ריקודים! כי היית מבין שהוא אוהב אותך יותר מהכל, שהוא דואג לך כמו אב שדואג לבנו היחיד, שהוא רוצה שיהיה לך טוב, הוא פשוט מוליך אותך בדרך הכי טובה לשם… ואם הדרך קשה, סימן שאתה בעלייה. אנחנו מקבלים בכל יום אינסוף מתנות, אבל הפסקנו לייחס להם חשיבות. לא כי אנחנו לא מעריכים, הם פשוט הפכו לשגרה אז אנו מתייחסים אליהם כאל מובנים מאליהם. במשך עשרות שנות חייך הקב"ה דואג שהחמצן באוויר שאתה נושם יהיה ברמה המדויקת כי אחוז אחד פחות וכדור הארץ היה נחרב, בכל שניה הוא מפעים את הלב שלך, הוא לא מפסיק לתת לך… אז אל תפסיק להודות לו! הגיע הזמן להפסיק לבכות ולהתחיל להודות. ככה מביאים ניסים לעולם.