לפני שמונה חודשים, אחרי שעבד 20 שעות ברציפות, חש שאול הר צבי, קברניט אחת הגוררות בנמל אשדוד, כי הוא נופל מהרגליים מחמת עייפות וכי קשה לו לתפקד. הוא פנה לאנשי התצפית, אמר להם שהוא זקוק למנוחה, והלך לישון לכמה שעות.
בגין המעשה הנורא הזה הורה מנכ"ל חברת נמל אשדוד, יצחק בלומנטל, להשעותו מהעבודה. הוא לא הסתפק בזאת ועוד לפני קיום הבירור תקף אותו בחריפות, בלי להזכיר את שמו, באיגרת מיוחדת ששלח לעובדים. בארבע שעות המנוחה של הקצין, טען בלומנטל, "לא נכנסו ולא הוצאו אוניות מהנמל", "נפגעה תפוקת הנמל", "נפגע המוניטין".
במילים אחרות: במקום לשבח את הקברניט הזה, שנהג באחריות כדי למנוע חלילה תאונה ואסון אפשריים; במקום לבוא חשבון עם חובל אחר שסירב להחליף אותו כשזה הודיע על נפילתו מהרגליים – כינה בלומנטל את התנהגותו של הר צבי "נפסדת" וביקש להפוך אותו לדוגמה שלילית: "מקרה דומה יגרור תגובה חריפה ביותר", הזהיר, "לרבות אפשרות של הפסקת עבודה בחברה".
המסר היה ברור: עייפים או לא עייפים, סחוטים או לא, אתם לא נוטשים משמרת. זה יעלה לכם ביוקר.
ואכן אותו שאול הר צבי, שרק לפני כשנתיים קיבל תעודה של עובד מצטיין, שילם מחיר יקר: בהליך משמעתי פנימי הוא נקנס ב־18 אלף שקלים ועיכוב דרגת שכר לשנה – נזק של כ־20 אלף שקלים נוספים, הפוגעים גם בזכויות הפנסיוניות שלו.
העונש הזה, לפחות על פי עדות מצמררת של יובל כהן, מלח באחת הגוררות – שניתנה בבית הדין לעבודה בבאר שבע בחודש החולף – היה באמת אפקטיבי. כאשר עובד אחר בנמל, קצין גוררת ששמו איתן נח, חש ברע ב־22 בפברואר, וחבריו, כולל כהן, הציעו לו ללכת מייד למרפאה כי "אתה לא נראה טוב, אתה מאוד מאוד חיוור" – הוא סירב.
"אתה תשלם לי 18 אלף שקלים?" שאל את כהן, "מאין אקח את הכסף? אם יפטרו אותי, אתה תפרנס את אשתי?"
שאל והמשיך לעבוד. צל החלטת המנכ"ל בלומנטל בעניין הר צבי ריחף מעל ראשו. כהן התרשם שהוא חושש להפר אותה.
למחרת, אחרי שנשאר למשמרת נוספת (הוא היה אמור להשלים 48 שעות עבודה!); אחרי שאמר בשמונה בבוקר לאחד המכונאים, "אני לא מסוגל לעבוד יותר, אני מרגיש לא טוב, אני הולך לנוח…" הוא נראה בצהריים בחדר האוכל וכעבור זמן נמצא במכוניתו בנמל ללא רוח חיים.
הסיפור המחריד הזה נחשף במהלך שמיעת תביעה אזרחית (שאינה קשורה לאסון) שהגיש רב חובל הנמל לשעבר, צבי כפיר, נגד הנהלת הנמל. מדובר ברב חובל מנוסה שאיגוד קציני הים נלחם בו מרגע כניסתו לתפקיד.
עד התביעה כהן, שחשף בעבר שורה של מעשי עוולה ואי סדרים חמורים בנמל אשדוד וקיבל על כך את אות התנועה לאיכות השלטון מידי השופט המנוח מישאל חשין – לא שש לדבר על הפרשה בעדותו ב־7 במארס 2017. הוא כבר שילם ומשלם מחיר יקר על יושרו המקצועי והציבורי, סיפר לשופט יוחנן כהן, והביע חשש מהתנכלות נוספת לו.
הוא עשה זאת רק באדיבות פרקליטי הנמל, שבין היתר שאלו אותו האם ההנהלה התנכלה לו בגין היותו חושף שחיתות. הוא השיב בחיוב. "כלומר", הטיח בו אחד הפרקליטים, אחרי שהזכיר לו שהוא ניהל הליכים משפטיים נגד הנמל, "יש לך פה איזו אג'נדה שאתה הולך איתה כנגד הנמל? יש לך בטן מלאה נגד הנמל?"
כהן: "אין לי בטן מלאה נגד הנמל. יש לי בטן מלאה, אם אפשר לקרוא לזה כך, נגד אנשים שמנצלים את כוחם לרעה וההתנהלות שלהם בנמל מסכנת חיי אדם. היא גרמה לפני שבוע למוות של אדם בנמל, ונגד זה יש לי בטן מלאה".
פרקליטי ההנהלה הרימו לכהן כדור נוסף להנחתה כששאלו אותו במפורש האם הוא מאשים את הנמל במוות הזה. התשובה שקיבלו מהעד – בנוכחות מנכ"ל הנמל שהגיע לדיון – היתה תיאור האירוע הראשון שהסתיים כזכור במכתב חריף ובהטלת קנס של 18 אלף שקלים על הר צבי.
אחד מפרקליטי ההנהלה התעקש: מה אשמת הנמל באירוע המוות?
כהן: "לפני שבוע וחצי קצין בגוררת הרגיש לא טוב, אני עבדתי איתו יום לפני, ביקשתי ממנו, הפצרתי בו, שילך למרפאה. אם היה הולך לא היה לו מחליף. הוא סירב ללכת למרפאה, ושאל: 'אם אלך, אתה תשלם לי 18 אלף שקלים?' הוא אמר שהוא לא מסוגל לעבוד, שהוא לא מרגיש טוב. הפצירו בו שילך למרפאה והוא סירב כי המנכ"ל שלח מכתב איום שהוא יפטר אותו. בצהריים הוא התמוטט ומת".
חשבתם שנציגי הנמל ינסו לסתור את העדות החמורה? ינסו לערער את אמינות העד? ינסו להציג לו בבית הדין גירסה אחרת לאירוע הטרגי?
אני מניח שחשבתם, אבל זה לא קרה. הם מיהרו לברוח. הם דילגו לנושא הבא.
בכל זאת, מיכל שבת, שיחד עם עוזי דיין מלווה את פרשיות הנמל כבר זמן, הציגה להנהלה שורה של שאלות – זאת בניסיון להציל מפיה תגובה עניינית לאירועים האלה.
למשל: האם הנהלת נמל אשדוד מעודדת את עובדיה לעבוד גם כשהם מרגישים שכשלו כוחותיהם אחרי עבודה רצופה של שעות רבות? אם כן, מדוע? אם לא, מדוע היא נקטה סנקציות?
התשובה שקיבלה שבת: "חברת נמל אשדוד מקפידה שכל עובדיה יועסקו בהתאם לכל החוקים הרלוונטיים להעסקת עובדים ודוחה בתוקף כל ניסיון לקשור בין אירועים חיצוניים לבין תנאי ההעסקה הנהוגים בנמל. החברה דוחה בשאט נפש את הטענה ההזויה כי חובלי גוררת או קברניטים או עובדים אחרים עובדים מעל ומעבר לסביר".
ועוד: "אין כל בסיס לטענות ההזויות שעולות מפנייתכם. מפאת צנעת הפרט, החברה אינה מעבירה פרטים אישיים בנוגע לעובדיה… טענותיו המופרכות של מר כהן נועדו ליצור דה־לגיטימציה כנגד הנהלת החברה במהלך הליך משפטי, דבר הראוי לגנאי… המנכ"ל בלומנטל פעל באופן מקצועי וענייני, בכפוף לכל דין, מתוך כוונה לייעל את עבודת הנמל".
איך מסתדרת התשובה הזאת עם העובדות הקשות שהוצגו בבית הדין? לא מסתדרת. חבל, כי היה ראוי להסיק מסקנות מהאסון הנורא. היה ראוי לתקן ליקויים ולהוציא מכתב חדש לעובדים.
