לפני כעשר שנים אישה כבת 36 מעדה במדרגות באתר ראש הנקרה לאחר שנתקלה בשבר במדרגה, ונפגעה בקרסול ימין. בעקבות התאונה אושפזה האישה למשך 18 יום וחזרה לעבודתה כמהנדסת טקסטיל רק כעבור חודשיים וחצי. בנובמבר 2009 היא התפטרה מעבודתה מאחר שלטענתה חשה "כי היא מהווה נטל" ולא שבה מאז לעבוד. בתביעה שהגישה בינואר 2014, טענה התובעת כי המועצה הפרה את חובתה לדאוג לתקינות המדרגות ולהסרת מכשולים בדרך, ועל כן עליה לפצותה בגין הנכות הפיזית והנזק הנפשי שנגרמו לה.
אורתופד מומחה מטעם בימ"ש קבע כי לתובעת הייתה נכות זמנית של 100 אחוז למשך 8 חודשים החל ממועד התאונה, ונכות זמנית של 50 אחוז בששת החודשים שלאחר מכן. כן נקבע כי היא נותרה עם 30 אחוז נכות צמיתה. בנוסף, פסיכיאטרית מומחית מטעם בימ"ש קבעה כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 20 אחוז בתחום הנפשי.
המועצה טענה להגנתה, כי התאונה התרחשה באתר שהוכרז כגן לאומי הנמצא באחריות בלעדית של רשות הטבע והגנים, ולפיכך אין היא רשאית לבנות או לבצע בו תיקונים כלשהם אלא באישור הרשות. מסיבה זו טענה, אין לראות בה אחראית לתאונה.
השופטת רויטל באום, שערכה ביקור באתר, קבעה כי קיומו של השיבוש במדרגה גלוי לכל עין וקיבלה את גרסת התובעת במלואה לפיה התאונה אירעה עקב המפגע. כמו כן, השופטת דחתה את עמדת המועצה ומתחה עליה ביקורת. "האיסור הקבוע בחוק לבצע בנייה באתר שהוכרז כגן לאומי מוגבל לבנייה שעלולה לסכל את ייעודו של השטח", קבעה. האיסור אינו מתייחס בשום אופן לתיקון מפגעים המועצה, מה גם שהמועצה כלל לא פנתה לרשות להגנת הטבע לצורך קבלת אישור כזה, אף לא לאחר שהוגשה כנגדה התביעה.
השופטת הוקיעה את המדיניות שנחשפה בעדותו של נציג מטעם המועצה, שלפיה היא נוהגת לטפל אך ורק במפגעים שהוגשו עליהם תלונות במוקד. לגישתה, מדובר ב"ראיה מאוד מצומצמת ובלתי ראויה של תפקידה, סמכותה ואחריותה של רשות מקומית בישראל". עם זאת, השופטת ייחסה לתובעת אשם תורם בשיעור של 20%, שכן התאונה אירעה באור יום מלא וכדבריה "אדם אמור להסתכל לאן הוא הולך", בפרט כשניתן לראות בבירור שהמדרגות שבורות.
בנסיבות אלו, קבעה השופטת לתובעת נכות תפקודית של 44% בין היתר בשל התרשמותה כי לתובעת יש קושי לקבל את נכותה באופן הפוגע ביכולתה להשתכר, כפי שעלה אף מחוות הדעת הפסיכיאטרית. בסיכומו של דבר, חויבה המועצה לפצות את התובעת ב-1.120 מיליון שקל לאחר ניכוי שיעור האשם התורם, וזאת בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הפסדי פנסיה, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת צד שלישי. כמו כן חייבה את המועצה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 130 אלף שקל וכן במלוא שכ"ט המומחים.
