רב"ט ולדימיר קורז'ויב (20) מאשדוד, עלה לפני שלוש שנים לבדו מרוסיה, כשהוא חדור מטרה אחת והיא להתגייס לצה"ל. "הגעתי להתחיל חיים חדשים", הוא אומר, "גרתי במוסקבה, והכרתי הרבה אנשים שעלו לארץ, כל אחד מהסיבה שלו, כל אחד והסיפור שלו. אני לא תכננתי לעלות, אבל ברגע שהגעתי להחלטה שזה מה שאני רוצה, באתי להוריי והודעתי להם שאני עולה לארץ, ורוצה להתגייס לצבא".
כשנתיים עברו מהרגע שוולדימיר הגיע אל לשכת הגיוס וביקש להתגייס ועד שעלה על מדים. במהלך הזמן הזה גם הוריו עלו ארצה. מאחר שהוא עולה חדש, היה עליו לעבור טירונות מיוחדת במחווה אלון. שם, לצד הטירונות, למד ביתר שאת את השפה העברית, את המהות הצה"לית, את התרבות הארץ-ישראלית ועוד. "כשהגעתי למחווה אלון לא ידעתי מה זה צבא, מהי המערכת הזו. לא ידעתי כלום, וגם לא ידעתי טוב עברית, אבל לא התביישתי לדבר ולשאול", הוא מספר.
בתום הטירונות הופנה לקורס צמ"ה על מנת להפוך ללוחם צמ"ה. גם הפעם הוא לא ידע בדיוק מה הוא הקורס ולאן הוא מגיע. קורס צמ"ה הוא שם לסדרת קורסים המכשירה חיילים להפעיל ציוד מכני הנדסי וכלי רכב כבדים. פלוגות הצמ"ה אחראיות על הפעלת ציוד מכני הנדסי ומבצעות מגוון משימות: בניית ביצורים, פריצת מכשולים, פינוי מוקשים, עבודות עפר, הריסת מתקני אויב, סלילת דרכים וחילוץ. מלבד דחפורים ממוגנים מפעילות פלוגות הצמ"ה גם מחפרים ממוגנים, מעמיסים אופניים, מעמיסים קומפקטיים, מפלסות וציוד בנייה.
פלוגות הצמ"ה חונות בדרך כלל בנפרד מהגדוד, במצב כוננות. כל יחידה בצה"ל הזקוקה לסיוע בצמ"ה, יכולה לבקש לספח למשימתה מפעילי צמ"ה על ציודם. כיום מסופחים רוב מפעילי הצמ"ה ליחידות חי"ר ושריון של צה"ל, המשתמשות בדחפורי ה- 9D הממוגנים. מפעילי הצמ"ה הם חלק חשוב בפעילות הצבאית כנגד הטרור. בשעת חירום פלוגות הצמ"ה מצטרפות לגדודים, ופורצות את הדרך עבור כוחות השריון.
מהי עבורך המשמעות של התפקיד?
"בציוד מכני הנדסי יש כלים כבדים בשטח, אנחנו בונים, אנחנו נכנסים למנהרות. אני אוהב את התפקיד כי הוא ממש משמעותי. לא ידעתי מה זה, ורק כשהגעתי הבנתי את החשיבות. אני גם לוחם וגם בעל מקצוע, וזה אומר שאני יכול להמשיך במקצוע שלי באזרחות. יש לי עוד שנתיים בסדיר, ואני אפילו חושב לחתום קבע. השירות הזה הופך אותך מילד לבוגר".
לאחר סיום הקורס, הוצב ולדימיר בכרם שלום. כאשר הגיע לנקודת המפגש עם מפקדו, גילה כי מדובר בשכן, אלכס. "אני מכיר אותו עוד כילד", הוא מספר, "בפעם הראשונה הכרתי אותו כשהייתי בן 11, ובאתי כתייר לבקר את סבתא שלי. הם שכנים. ידעתי שהוא חתם קבע בצבא, אבל לא יותר מזה. כשסיימתי את הקורס והגעתי לאוגדה, שלחו אותי לפגוש את המפקד, ראיתי אותו עומד ומחכה והייתי בהלם, ובאותה מידה זה גם היה מצחיק כי אני מכיר אותו כמה שנים טובות. אני רואה אותו מהמרפסת".
השכן המפקד, רס"ל אלכסיי ואקס, הוא נגד המשרת בצה"ל מזה 10 שנים כמכונאי ציוד מכאני הנדסי. "יש מחלקה שנמצאת בכרם שלום בפלוגה של אבירי הפלדה", הוא מסביר, "ואנחנו אחראים על עבודות הנדסיות, והמחלקה שלי על תחזוקה של כלים שעובדים. החיילים שלנו מקבלים הרבה ניסיון בשירות. זו עבודה מבוקשת שמחפשים בחוץ, זה מקצוע לחיים, ויש בו הרבה כלים והרבה תחומים".
ידעת שהשכן, ולדימיר, עובר קורס צמ"ה?
"ידעתי שהוא רצה לעלות לארץ, לתרום ולהיות חלק מצה"ל. הוא ואימא שלו היו שואלים אותי על השירות כי ולדימיר רצה להיות קרבי, ואימא שלו פחדה גם כי הם עולים חדשים בארץ חדשה, והיו לה הם חששות של התאקלמות. יום אחד אומרים לי שיש חייל חדש, ואני צריך לקלוט אותו. לפתע ראיתי את ולדימיר. מכל האנשים שאני מכיר באשדוד, הוא זה שחשש להיות במקום שהוא לא יכיר עם אנשים שהוא לא מכיר, וזו הייתה הפתעה גם לנו וגם להורים ששמחו מאוד שיש מישהו שיכול לעזור לו".
איך אתם מקלים על קליטה של חייל חדש שהוא גם עולה חדש?
"קודם כל, חייל חדש שמגיע מקורס, ולא משנה אם הוא עולה חדש, אנחנו לא זורקים אותו ישר למים. על כל דבר מקיימים שיחות, מסבירים כמה פעמים, בכל שבוע יש הדרכות, לימודים ותחקירים של אירועי עבר. במסגרת ההדרכות הם עוברים על כלים הנדסיים ומקבלים הסבר על כל פרט ופרט לפני שהם ניגשים לגדר. כשמדובר בעולה חדש אנחנו מנסים לעזור בקטע של ביורוקרטיה, של טפסים, אם הוא צריך חופש לסידורים, אנחנו עוזרים לו, מתקשרים יחד לבנק או למקומות אחרים כי אנחנו יודעים שהשפה של החייל העולה היא לא ברמה הכי גבוהה".
גם אלכסיי וגם ולדימיר מספרים עד כמה משמעותי השירות בתפקיד. החיילים יודעים ומבינים עד כמה העבודה שלהם חשובה. "אני מסתכל על החיילים שעובדים מסביב לשעון, והם לא מתבכיינים", אומר אלכסיי, "אני רואה שהם מבינים מה הם עושים למען הגנת היישובים והגנת חבריהם הלוחמים".
