טורים

גרבוז וחצרוני לא ידעו לעולם

אני נוהג לנשק מזוזות. יודעים מה, אני גם נוהג להגניב משפט ביני לבין ההוא שלמעלה באותה הזדמנות, שיסדר לי וליקיריי יום טוב. לאחרונה גיליתי שבארנק שלי יש קמע, בחיי, שכחתי ממנו, אפילו שאמא שלי שתחיה הביאה לי. לפרנסה טובה, כך אמרה.

שכן שלי, איש נחמד, לא מנשק מזוזה. לא בדקתי לו בארנק, אבל לא נראה לי שהוא מסתובב עם קמע. יודעים מה? שלא יסתובב. זכותו. אני אוהב אותו הוא אדם נהדר, פעם נתקעתי עם האוטו והוא עזר לי, נתן לי כבלים, האוטו לא התניע, הבעיה היתה בסוויצ', אבל האיש ניסה. ככה אנחנו נפגשים במדרגות, הוא מנשק את אשתו, אני בלי אישה, רק את המזוזה.

עכשיו בא יאיר גרבוז, איש רוח, משכיל, ועוד בלה בלה בלה שאומרים עליו, ובבת אחת הכניס ביני לבין השכן שלי מחסום. הוא כזה ואני כזה. הוא טוב יותר, אני פחות. כי אני השם ישמור מנשק מזוזה. לא משנה מי אני, מה אני, כמה למדתי, כמה תארים, כמה דורות חינכתי כמורה על ברכי אהבת האחר. אני כלומניק, חשוך ועוד מיני בישא, כי אני מנשק מזוזה. אליבא דה גרבוז.
עוד לא הספקתי להתאושש והגיע איזה פרופסור, בשם חצרוני, או משהו כזה, פרופסור לתקשורת עלאק, הודיע כי את הוריי בני עדות המזרח הוא לא היה מעלה לארץ. זאת אומרת, שאני ושכמוני לא היינו פה. הוא הפרופסור יקבע מי יהיה פה ומי לא או במילים אחרות היה מעלה רק מי שעומד בסטנדרטים העדתיים והתרבותיים שלו.

יאיר גרבוז
יאיר גרבוז

אז האדונים גרבוז וחצרוני. קודם כל בואו נעשה סדר, כשיהדות אשכנז (וסליחה מראש מחבריי האשכנזים… ואני לא חושב שאתם חשוכים) עוד אכלה עם הידיים, יהדות ספרד כבר ייצרה משוררים וסופרים כמו שלמה אבן גבירול, יהודה הלוי, משה בן עזרא ואחרים. מה שהם שכחו, גרבוז וחצרוני לא ידעו לעולם.

ובכלל, מי קבע מי ישראלי יותר, מה נכון יותר. יקיריי, המעברה נסגרה. אין יותר ישראל שלנו וזו האחרת. זה נגמר עוד כשהייתי ילד והילדים שלי בכלל לא יודעים מה זה. אתם באים בשיא חוצפתכם וקובעים מה נכון ומה לא נכון. ממשיכים בפטרוניזם שלכם? מי שמכם לשופטים מה טוב ממה? מי טוב ממי? איזו עדה מאיזו? באמת מי אתם בכלל? אבל מה שהפריע לי היא לא הברברת שלכם, אלא השתיקה של ראשי "המחנה הציוני" שמזרחים רבים ראו במחנה הזה, עד אותו הרגע, אלטרנטיבה.

אבל אני בניגוד אליכם לא אכפיש אתכם, ולא אשלח אתכם מכאן. אני רוצה לקרב אתכם. הייתי מזמין את גרבוז לתפילת שבת, את חצרוני לשיעור היסטוריה על שירת ימי הביניים של יהדות ספרד. מקרב, לא מרחיק.

אסיים בקטע משירו של יהודה הלוי, מגדולי משוררי ספרד, שבוודאי נישק מזוזות ,שכתב על געגועיו לארץ ישראל, אותה ארץ שחצרוני לא רצה שיגיע אליו מבחינתו: "ליבי במזרח ואנוכי במערב, איך אטעמה את אשר אכול ואיך יערב. איכה אשלם נדריי ואסריי, בעוד ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב
יקל בעיניי עזוב כל טוב ספרד, כמו יקר בעיניי ראות עפרות דביר נחרב…".
גרבוז וחצרוני, לתרגם לכם?

שבת שלום!

להערות, הארות, ביקורת וסתם עצבים
Sidi1967@015.net.il




אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

כתבות שאולי יעניינו אותך

תתפללו!!

משה סידי

תובנות

משה סידי

כיפור ואני / אלבז על הגז

צוות האתר