אלאור אזריה הוא לא גיבור. את המיתוס הזה צריך לנפץ. מה שכן, אלאור הוא מלח הארץ, חייל בדרגת סמל שנקלע לגוב האריות ובסך הכל רוצה לחזור הביתה לחיק משפחתו המפורקת, שעברה (ועדיין עוברת) שבעה מדורי גיהנום. אלאור היה צריך לוותר על הירייה שהרסה את חייו, אבל באותה נשימה הירייה הזו רחוקה מאוד מרצח או מהריגה. מדובר בחייל שטעה בשיקול הדעת, שנגרר אחר זירה פרוצה ולא מנוהלת, והחליט להיות זה שעושה סדר. מפקדיו אשמים לא פחות ממנו בכאוס שנוצר בשטח, והם לא המפקדים שהייתי רוצה לראות מובילים את בנינו בשדה הקרב. במקרה הזה העמסנו את כל הבעיות של החברה הישראלית על חייל בדרגת סמל. איפה הפרופורציות? איפה לקיחת האחריות של הקצינים עם הדרגות על הכתפיים? אלה השאלות החשובות שכולנו צריכים לדרוש עבורן תשובות ברורות ולא מגמגמות.
דבר חשוב נוסף – הפגיעה החמורה בחסיונו של התחקיר המבצעי, האשמתו ונטישתו של אלאור על ידי המערכת הצבאית כבר בהודעת דובר צה"ל באותו היום, האזיקים על ידי אלאור המובל וגיוס הפרקליט הבכיר, מלמדים שאלאור נרדף על ידי המערכת הצבאית. הם סימנו אותו כמטרה ועשו הכל כדי שהוא יסיים את ההליך המשפטי עם אות קין על המצח. עצוב מאוד שככה מתנהלת המערכת הצבאית ברגעי משבר, ובמקום להוביל את האחריות לעבר מקבלי ההחלטות בשטח, הם גלגלו את האחריות לעבר הש.ג.
כמה מילים על ההחלטה המשפטית בפרשת אלאור עזריה. בחז"ל נאמר: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות…". לאף אחד מאיתנו לא צריכה להיות שום טענה להרכב בית הדין ולפסק הדין. השופטים חייבים לפסוק לפי משקל הראיות, התרשמותם, מאמינותם ומקצועיות העדים ונותני חוות הדעת. הם עשו זאת במקצועיות, באזמל מנתחים דק, בדיוק לעומקם של פרטים ועדויות, בפרשנות המכבדת את עולם המשפט והחוק הישראלי. הבעיה הגדולה היא שפרשת אלאור אזריה כלל לא הייתה צרכיה להגיע לבית הדין הצבאי, אלא להגיע לפתרון שיהיה מקובל על כל הצדדים, פתרון ש"יקבור" את הפרשה הזו עמוק במרתפי ההיסטוריה של ארץ ישראל. בגלל פוליטיקאים חסרי אחריות ומנהיגים במערכת הביטחון שקיבלו רגליים קרות, אלאור משלם את המחיר.
בשורה התחתונה, אלאור עזריה לא צריך לשבת יום אחד בכלא. המסר הברור הועבר לחיילי צה"ל, הנהלים חודדו וכל אחד מלובשי המדים הירוקים יודע לדקלם בעל פה את נועל הפתיחה באש. מערכת שלמה חידדה נהלים על גבו של חייל אחד, שהפך לגיבור לאומי לא בשל התנהלותו בזירת הפיגוע הבלתי אפשרית, אלא בשל היותו ילד שכולנו מזדהים איתו, ילד שהגיע ממשפחה פשוטה ונעימה, והפכה בן יום למשפחה של כולנו.
אלאור ובני משפחתו כבר שילמו את המחיר. די, תנו לו לחזור הביתה לאבא צ'רלי שעייף מהחיים ונראה כמו שבר כלי, ולאמא אושרה שהתמוטטה נפשית והשילה ממשקלה 40 ק"ג. הם כבר הפסידו בקרב הזה, משפחת אזריה לעולם לא תשוב להיות אותה משפחה שמחת חיים, אחרי מה שעבר על הבן אלאור בחודשים האחרונים.
שבת שלום!
