במשך שנים ארוכות למדתי להכיר מקרוב את האוכלוסייה הבדואית בנגב. גרתי בדימונה קרוב לשלושה עשורים, וראיתי את ההתפתחות שלהם יום אחר יום, כיצד הם מרחיבים את ההשתלטות על אדמות המדינה לאורכו ולרוחבו של הנגב הצחיח. כמעט כל פיסת אדמה צהובה הפכה חיש מהר למאחז בלתי חוקי של משתכני האוהלים, והמדינה העלימה עין, לא הבינה שהיא מאפשרת בנייה של פצצה מתקתקת בחצר האחורית של המדינה. כאילו מקבלי ההחלטות אמרו בחדרי חדרים: "הנגב גם ככה לא מעניין אותנו, נטפל בבעיה הזו יותר מאוחר…". הם לא הבינו שכל יום שעובר מגדיל ומעצים את התופעה, שהתפוצצה לנו בפנים באופן חלקי ביותר בשבוע החולף במהומות בכפר הלא מוכר אום אל-חיראן, המיועד להריסה, במהלכן מצא את מותו השוטר המדהים והאמיץ רס"מ ארז לוי (34) מיבנה. מדובר ברצח לכל דבר ועניין, והמקרה החמור הזה ממחיש מה עלול להתרחש בעתיד הקרוב סביב פינוי היישובים הלא חוקיים בנגב.
שלא תתבלבלו, יש לי הערכה גדולה לציבור הבדואי בנגב. אלפים מהם משרתים נאמנה את מדינת ישראל, בעיקר ביחידות הפועלות בגבולות ישראל, ותורמים תרומה מכרעת כגששים שמונעים חדירה של מחבלים, מסתננים ודמויות לא רצויות לשטח המדינה. הבדואים מנצלים את הכישרון המולד שלהם כדי להגן על גבולות המדינה, והם מנעו לא מעט פיגועים ואסונות שהיו בדרכם ללב תל אביב.
הבעיה היא שבני המשפחה של החיילים האמיצים האלה חיים בתנאים לא תנאים, בלי מים, בלי חשמל, בלי כבישים, בלי תברואה, בלי פרנסה – ועם כעס גדול על המדינה, כעס שבא ואומר – כיצד מקבלי ההחלטות שכחו אוכלוסייה שלמה? מדובר בחממות של עוני ופשע שרשויות אכיפת החוק מתקשות לשלוט בנעשה בתוכן.
מ-12 אלף תושבים עם קום המדינה, תפחה אוכלוסיית הבדואים בנגב לכמעט 220 אלף איש כיום, שליש מתושבי הנגב. קצבאות הביטוח הלאומי המעודדות ילודה, ריבוי הנשים והאבטלה, הם הסיבות העיקריות שבגללן בכל 13 שנים מכפילה האוכלוסייה הבדואית בנגב את עצמה. מחציתם של הבדואים מתגוררים בעיירות הקבע. השאר, כ-100 אלף נפש, זרוקים בשטח לו הם קוראים "הכפרים הבדואים הלא מוכרים", ואילו הפקידות הממשלתית מכנה בעברית מכובסת "הפזורה הבדואית". מדובר בבעיה דמוגרפית שמדינת ישראל הכירה בקיומה לפני יותר מ-30 שנה, ועד היום עשתה מעט מדי ולאט מדי בכדי לפתור אותה.
הפזורה הבדואית הלכה ותפחה, והפכה במידה רבה למערב פרוע מלא פשע, בנייה בלתי חוקית ומרעה לא מורשה. הבדואים רושמים כמעט מונופול על גניבות הרכב, גניבות המתכת וההברחות השונות באזור הדרום, כולל הברחות של נשק ומחבלים מעזה וממצרים. כשאנו רואים כיצד מצרים לא מצליחה להשתלט על חממת הטרור של הג'יהאד העולמי שצמחה בסיני, בהחלט יש מקור לדאגה מה עלול להתרחש כאן אצלנו מתחת לאף, בנגב הצחיח, בעוד מספר שנים.
שבת שלום!
