פרקליט המדינה שי ניצן מפרסם אתמול (ראשון) שורת הנחיות חדשות באשר לאחריות הפלילית של הורים על אסונות שאירעו עם ילדיהם שתחת משמרתם. אחת מהן נוגעת לשכחת ילדים ברכב שהסתיימה במותם.
תחת הכותרת "מדיניות העמדה לדין וענישה במקרי גרימת מוות ופגיעה קשה של בני משפחתם או בגין פגיעה קשה ברשלנות בבני משפחתם", מפורטים שלושה סוגים מרכזיים של גרימת מוות ברשלנות על ידי הורים: תאונת דרכים (הנטייה תהיה להעמיד לדין), שכחת ילד ברכב (הנטייה שלא להעמיד לדין) וטביעה (תלוי במידת רשלנות ההורה). יצוין, כי ההנחיות חלות, בכמה שינויים, גם על קרובי משפחה אחרים שרשלנותם פגעה באופן חמור בילדים או אף הביאה למותם.
ההתלבטות של פרקליט המדינה טרם קביעת הנחיות, כפי שהוא מתאר, הייתה קשה במיוחד "בשל הצורך לאזן בין קדושת חיי האדם לבין התוצאה הטרגית מבחינת ההורה". בנוגע לשיקולי הענישה נקבע בהנחיה, כי במקרה שבו הורשע הורה בגרימת מוות או בפגיעה קשה ברשלנות בילדו, ייתן התובע משקל של ממש לנסיבות הייחודיות הנובעות מאירוע טראגי זה, והנטייה תהיה שלא לבקש עונש מאסר ממש או בעבודות שירות של ההורה, אלא אם נתקיימו נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת, כדוגמת רשלנות ברמה גבוהה במיוחד.
ולפירוט המלא – גרימת מוות ברשלנות על ידי הורה בתאונת דרכים: במקרים בהם ילד נהרג או נפגע קשה בתאונת דרכים בשל רשלנות ההורה, יטה התובע להעדיף את האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין, ולכן יש להביא לשלילת רישיון הנהיגה למספר שנים או לצמיתות, לאחר הגשת כתב אישום. הימנעות מהגשת כתב אישום במקרים אלו תיעשה כחריג, ובהתקיים אחת הנסיבות הבאות: כשגם ההורה הרשלן נפגע קשות בתאונה, פיזית או נפשית; כשדרגת הרשלנות שלו הייתה נמוכה יחסית, וכן גילו, מצב בריאותו או מאפיינים אחרים ייחודיים של ההורה.
הותרת ילד ברכב ללא השגחה, שהביאה למותו: מעשה שכזה עשוי לגבש עבירה של גרם מוות ברשלנות ולעתים אף הריגה. "יהיו הנסיבות שגרמו להיסח הדעת אשר יהיו, הרי שלא יהיה בהם הצדק או הסבר מניח את הדעת לתוצאה הגורלית שקיפדה את חייו של הילד", כותב ניצן. עם זאת, במרבית המקרים ובהעדר תשתית ראייתית סותרת, ומאחר ומדובר באירוע טרגי שמקורו בהיסח דעת או חוסר שימת לב מצד ההורה – ההורה לא יועמד לדין אלא במקרה של רשלנות ברף גבוה, כדוגמת הותרת הילד ברכב תוך מודעות לכך ומתוך כוונה להשאירו שם לזמן קצר ושכיחתו לאחר מכן, שאז תישקל העמדה לדין לפי מכלול הנסיבות.
טביעה: יש להבחין בין סיטואציות שונות. בנסיבות בהן הטביעה אירעה כתוצאה מהיסח דעת רגעי המבסס רשלנות ברמה נמוכה, יינתן משקל משמעותי להשלכות הקשות של מות הילד או לפגיעה הקשה בו על ההורה והתביעה תימנע ככלל מהעמדתו לדין. מנגד, בנסיבות שבהן הטביעה אירעה כתוצאה מרשלנות ברף גבוה, כדוגמת כניסה לחוף ים אסור לרחצה, הותרת ילד קטן בסביבת בריכת שחייה, הותרת תינוק באמבטיה ללא השגחה וללא התקן מיוחד ועוד, ישקול התובע העמדת ההורה לדין, לפי מכלול הנסיבות.
