בשלהי חודש מאי, לפני כחצי שנה לערך, אביגדור ליברמן עשה את יומו הראשון בתפקיד הביטחוני הכי חשוב במדינה. באותו היום שליברמן הושבע כשר ביטחון, כתבתי פוסט בדף הפייסבוק שלי, ולמען האמת באותם ימים לא הייתי בטוח שהדברים שכתבתי יהפכו למציאות מוחשית, יש כאלה שיטענו כואבת, כל כך מהר. כך כתבתי: "אריאל שרון ז"ל היה אחד מאנשי הימין הבולטים במדינה, עם אמירות קשות וצעדים לא מובנים שעשה בהיותו ח"כ (כמו הביקור בהר הבית). בזמן שישב בכסא ראש הממשלה, הוא עבר מהפך מדהים, הוביל את ההתנתקות ועשה צעדים שאנשי שמאל לא היו יכולים להוביל. כך יהיה גם עם אביגדור ליברמן בלשכת שר הביטחון. ממצב שהוא רצה לשלוח את הערבים מעבר לים, תראו אותו מתון יותר, מעודן יותר ואפילו מקבל החלטות שידהימו אותנו. תזכרו את השורות האלה…".
כך בדיוק הם פני הדברים. ליברמן מתנהל בזהירות יתרה בתפקיד המחייב, כאילו הולך על ביצים, מנסה לא לשבור שום דבר, להיות נחמד גם שלעיתים הוא לא צריך להיות כזה, והשיא עכשיו בפרשת אלאור עזריה. שימו לב מה אמר ליברמן ביום בו אלאור הורשע בהריגה של מחבל: "גם אלו שאוהבים יותר את פסק הדין וגם כמוני שאוהבים הרבה פחות את פסק הדין, אנחנו כולנו מחויבים לכבד את ההכרעה המשפטית, כולנו מחויבים לשמור גם על איפוק. מה שחשוב למרות פסק הדין הקשה, מערכת הביטחון תסייע לחייל ומשפחתו בכל מה שאפשר לבוא לקראתו, לסייע ולהקל".
עכשיו תרשו לי להתחפש לחצי דקה לאביגדור ליברמן, לפני שלבש את חליפת שר הביטחון, ולומר את מה שהוא היה אומר חצי דקה לאחר ההרשעה של אלאור: "מדובר בפסק דין מנותק, הזוי מול המציאות שהייתה בשטח. לחסל מחבל שבא לפגוע בחיילים זה דבר לגיטימי, אלאור עשה את המוטל עליו ובמקום לקבל צל"ש, עכשיו שולחים אותו לכלא. הוא חייב לקבל חנינה, ונוביל מאבק ציבורי חריף עד שזה יקרה…".
זה לא סוד שכל איש ימין, קיצוני ככל שיהיה, ברגע שמגיע לתפקיד הכי רם במדינה, כראש ממשלה או שר ביטחון, משנה את התנהלותו מקצה לקצה. זה לא מקרי שמנחם בגין הצליח להביא להסכם שלום היסטורי עם מצרים ואריאל שרון הוביל את ההתנתקות הכואבת. אנשי שמאל לא היו מסוגלים להשלים מהלכים דרמטיים כאלה, כי הם לא הרגישו שכל הציבור עומד מאחוריהם. ברגע שאיש ימין "שובר שמאלה", ולעיתים מקבל החלטות שגם במפלגת מרצ לא היו מעיזים לקבל, זה עובר חלק יותר בגרון שלנו, אנחנו מצליחים לעכל את ההחלטה, כמה שהיא קשה ומורכבת.
בשורה התחתונה, בגין החזיר את סיני (ובכך היה הראשון לקבוע תקדים של שטחים תמורת שלום), נתניהו "החזיר" את חברון (בכך שהמשיך את מורשת אוסלו), שרון החזיר את עזה (תמורת כלום, ממש כלום – אפילו לא קריצה לשלום), ועכשיו ליברמן הופך להיות שגריר באו"ם מול העוול הגדול שמתרחש לנגד עינינו בפרשת אלאור עזריה. ממצב שהוא רצה לסלק את הערבים בסוג של טרנספר, ועל כך זכה לתמיכה גדולה מצד הציבור, ליברמן הפך את עורו ונשמע מנומס כאילו הוא בוגר בית הספר לנימוסים והליכות ע"ש חנה בבלי…
שבת שלום!
