המנוחה עברה בשואה ניסויים קשים תחת ידיו של הצורר הנאצי יוזף מנגלה. כתוצאה מהניסויים היא נותרה עקרה, והחליטה יחד עם בעלה, גם הוא ניצול שואה, לאמץ שני ילדים, שבימים אלה מצויים בסכסוך ירושה קשה. הבת אומצה כשהיא בת 4, והבן אומץ מספר שנים לאחר מכן, כשהוא בן 8 חודשים. בכדי לגדל את שני הילדים בחרה המנוחה לוותר על קריירה מבטיחה כזמרת אופרה והגדישה את כל זמנה ומרצה בגידול הילדים.

לדברי עו"ד טובה כהן, שייצגה את בנה של ניצולת השואה ואת אחיינתה, הבת התאפיינה בסגנון חיים מרדני ופרוע מילדותה, ובמהלך אחד הריבים הקשים בינה לבין אביה המנוח, הוא קפץ מחלון הקומה השלישית אל מותו. לימים הסתכסכה הבת גם עם אמה המאמצת, לא הזמינה אותה לחתונתה ומנעה ממנה לראות את נכדיה.

עקב יחסה העוין והמתמשך של הבת החליטה האם לשנות את צוואתה, ולהוריש את רוב רכושה לבנה ולאחייניתה, אשר סעדו אותה בשנותיה האחרונות. האם הורישה לבנה את דירת מגוריה וכחצי מיליון שקלים חסכונות. לאחייניתה הורישה 300 אלף שקל, ולבתה הורישה 140 אלף שקלים בלבד.הבת, שלא שבעה נחת מחלקה בירושה, הגישה בקשה לביטול הצוואה לביהמ"ש למשפחה, שנדחתה בימים אלה, בפסק דין שהותר לפרסום.

בפסק הדין קבע השופט יורם שקד מביהמ"ש למשפחה כי האם הייתה צלולה מנטלית כשחתמה על צוואתה בניגוד לטענת הבת, כי הבן לא השתלט על דעתה של המנוחה ולא הייתה השפעה בלתי הוגנת, וכי הסכסוך המר בין השתיים מספק הסבר מניח את הדעת לשינוי הצוואה. בפסק דינו הוסיף וכתב השופט: "הליך זה חשף בפניי את הקלות הבלתי נסבלת, שבה מוגשות התנגדויות לצוואות שלא נפל בהן רבב, תוך הטחת האשמות חסרות שחר".

הבן אומץ כאמור במרחק של מספר שנים מהבת הגדולה שאומצה. "כניסתו של ילד חדש למשפחה היווה עבור הבת טראומה קשה, והיא חשה כי הוריה בוגדים בה", טענה עו"ד טובה כהן בשם הבן. "תחושות אלה גרמו לה להתנהג בצורה מחפירה כלפי הבן, ועוד יותר כלפי הוריה המאמצים". כך, נטען, כי מילדות, גרמה הבת לסכסוכים קשים עם האב, עד אשר באחד מהריבים, מאס האב בחייו, קפץ מבית המגורים של המשפחה הנמצא בקומה השלישית, ושם קץ לחייו.

בשנת 2012 ניתקה הבת קשר עם אמה וסירבה לכל ניסיון לחידושו מצד האם. בעקבות כך, ולמרות שכבר ערכה צוואה בעבר, שהורישה לבת מחצית מרכושה, החליטה האם לנסח צוואה חדשה, לפיה היא מורישה כמעט את כל רכושה לבנה ולאחייניתה. "לאחר שאחותה של המנוחה נפטרה, התחזק הקשר בינה לבין אחייניתה והיא היתה לה כבת", טענה עו"ד כהן בכתב ההגנה שהוגש לביהמ"ש למשפחה. כך, מתואר כיצד בילו השתיים וניהלו שיחות נפש. "לאחר שהמורישה הפכה למוגבלת פיזית, מפאת בעיית רגליים, הפכה אחייניתה למייעצת, מייצגת ומטפלת בכל אשר דרשה הקשישה, והיתה ליד ימינה ולעזר, למרות שהתגוררה במרחק רב מבית דודתה". כשנה לאחר ניסוח הצוואה נפטרה הקשישה בגיל 87, מבלי שזכתה לראות את נכדיה, ילדיה של בתה, בשנותיה האחרונות.

הבת ערערה על תקפות הצוואה החדשה
הבת ערערה לבית המשפט לענייני משפחה על תקפות הצוואה החדשה של האם, בטענה כי האם המנוחה לא הייתה כשירה מנטלית לחתום על צוואה בעת שנכתבה. בנוסף, טענה הבת כי אחיה השפיע השפעה לא הוגנת על אמם, במטרה שתוריש לו את כל רכושה. הבת טענה כי הבן מנע ממנה קשר עם אמה ומנע קשר בין המנוחה לכל הסובבים אותה, במטרה להשתלט עליה ולגרום לה לערוך צוואה חדשה. עדי התביעה העידו בתצהיר כי הבן מנע מהם לצור קשר עם המנוחה, מידר אותה מכל סובבים אותה, השתלט עליה ואילץ אותה לכתוב את הצוואה.

בתגובתו לתביעת הבת, טען הבן כי רצונה של האם המנוחה היה ללא כל צל של ספק לצוות את רכושה, כפי המפורט בצוואתה השנייה. הצוואה השנייה, כך נטען, נערכה בפני עורך דין ונוטריון ובפני אשתו, ששימשה כעדה לעריכת הצוואה. האם המורישה פנתה בעצמה לאותו עורך דין וביקשה שיערוך לה צוואה בעדים. "בשעת עריכת הצוואה הייתה המורישה אדון לעצמה, צלולה בדעתה, שלטה בזמן ובמקום, הבינה את תוכנה של הצוואה ואת משמעותה ואף עזרה בניסוח הצוואה", טוענת עו"ד כהן. "היא נכחה לבד ובעצמה בחתימה על הצוואה, ללא נוכחות בנה, ושילמה מכספה את שכר טרחתו של עורך הדין".

ביהמ"ש: "הקלות הבלתי נסבלת להתנגדויות לצוואות שאין בהן כל פגם"
השופט שדן בתיק מתח ביקורת על עצם הגשת התביעה, בקובעו כי "הליך זה חשף בפניי את הקלות הבלתי נסבלת, שבה מוגשות התנגדויות לצוואות שלא נפל בהן רבב, תוך הטחת האשמות חסרות שחר". כך, קבע השופט כי הוכח בפניו ללא כל צל של ספק, שהצוואה היא תולדה של רצונה החופשי של המצווה, וכי היא הייתה בדעה צלולה עת יזמה והתקשרה עם עורך הדין, טרם עריכת הצוואה השנייה. עוד קבע השופט, כי הוכח שבין האם המנוחה לבתה לא שררו יחסים טובים או כל קשר שהוא, מאז ניתקה הבת את יחסיה עם האם באופן חד צדדי. להבדיל מיחסים אלו, עם הבן היו לאם יחסים טובים והיא אף חשה חמלה כלפיו, כך קבע השופט.

על כן פסק השופט כי צוואתה השנייה של האם המורישה תאושר כלשונה. כמו כן, השית השופט על הבת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 40,000 שקלים.