כל אחד מאתנו זקוק לקצת ספייס. אתם מכירים בוודאי את התחושה הזו שבא לכם לפעמים לברוח, להתרחק מהילדים, מהבית, מהחשבונות… וכן, גם מבן הזוג. לשבת עם חברים, לשתות משהו ולשפוך את הלב.

טבעי בהחלט שלכל אחד יש את הצרכים שלו, והנישואים לא אמורים לשנות את הצרכים האלה. בני הזוג לא אמורים (ולא יכולים) לספק זה לזו את כל הצרכים האפשריים. המערכת הזוגית אמורה להביא את הזוג לאזן בין הצרכים האישיים של כל אחד, לבין הצרכים הזוגיים והמשפחתיים. אלה הן 'יישויות' נפרדות, עם צרכים שונים. זו הזדמנות של כל אחד בנפרד לעסוק בדברים שמעניינים אותו ולא את הפרטנר שלו.

איך עושים זאת נכון? בכל זוגיות יש "הסכם זוגי" לא כתוב שנרקם בין בני הזוג, והוא מהווה בסיס לניהול החיים המשותפים. אם ישנה הבנה והסכמה שכל אחד יכול לצאת לפעמים עם עצמו ועם חבריו מבלי שזה יאיים על הקשר ביניהם, אין שום סיבה שזה ייפגע ביחסים הזוגיים. להיפך, הריחוק יכול להעצים את הקשר ואת הגעגוע. אולם חשוב לשים לב שהמרחב לא יהפוך למרחק. אם היציאות הנפרדות הופכות להיות תכופות, על חשבון הזמן המשותף, זה מצב שצריך להדליק נורה אדומה.

כשקיימת קנאה ביחסים, יש לכך השלכות לגבי ההסכמה בעניין היציאות הנפרדות, ופה יש מקום לבדוק את הביטחון העצמי. ככל שלבני הזוג יש תחושת ערך גבוהה וביטחון בעצמם ובקשר, כך הם יצליחו לשחרר יותר. אם רק צד אחד מעוניין לצאת לבד והצד השני מתנגד, זה מחייב דיאלוג אמיתי בין בני הזוג, ולבחון מה מקור ההתנגדות – האם קיימת בעיית אֵמון? האם בן הזוג המתנגד סובל מתחושת ערך נמוכה או מתחושת חוסר ביטחון בקשר?

אם אחד מבני הזוג חש צורך בבילוי נפרד והשני מונע ממנו, זה יכול להעיד על חוסר רגישות לצורך הבסיסי של בן הזוג, ובעתיד זה עלול לכרסם במערכת היחסים. וחמור מכך, אם למשל בעל טוען שמה שמותר לו, אסור לאשתו (ותתפלאו, התופעה הזו קיימת, לצערנו) זהו חוסר שוויון שאין לו מקום בין בני זוג, שהרי מילת המפתח במערכת היחסים הזוגית, היא הדדיוּת.

כך או כך, אם רק אחד מכם מעוניין לצאת לבד, או שישנה התנגדות של אחד מכם ויש קונפליקטים סביב הנושא, זה מצריך שיחה משמעותית ביניכם, תיאום ציפיות וקבלת החלטות.
אני כאן בשבילכם.

בהצלחה!
שלכם, ריקי

לתגובות, שאלות, והתייעצות
riki.coach@gmail.com

054-5919824